אישה יושבת מאוזנת ,מחכה לך,
כריכה נוקשה עוטה, חובקת,מחכה .
ספונים ימיה בין דפיה באלפי מילים,
זיפי גברים חרצו פניה כמפת דרכים.
אתה ההלך בדרכיה,
אתה מאור לפני עיניה,
אתה יובל לשיפתותיה,
היא מפת דרכים.
אתה מצפן בלילותיה,
אתה פועם ברקותיה,
אתה הצחוק ,אתה גם דמע,
היא אלפי מילים.
אז תקרא בה, היא כל הספר,
אל תעלעל סתם בכל דף,
אל תעבור איתה עוד לילה
כשהיא רק פרק על מדף.
אישה יושבת מאוזנת, מחכה לך,
כריכה נוקשה עוטה ,חובקת, מחכה.
זיפי גברים חרצו פניה כמפת דרכים,
חרצו ימיה את ימיך באלפי מילים.
כשהיא נפערת אל לילותיך,
דמה החם זורם בעורקיך,
היא הצחוק, היא גם דמע
היא מפת דרכים,
היא הסיבה לנדודיך,
גם הסיבה לגעגועיך,
כשהיא חורצת את ימיך
באלפי מילים.
אז תקרא בה, היא כל הספר,
אל תעלעל סתם בכל דף,
אל תעבור איתה עוד לילה,
כשהיא רק פרק על מדף.