האור הלבן המסנוור

מילים ולחן: גיל בר הדס


שוב הרופא נכנס
שואל איך המרגש
אותן השאלות, אותן תשובות
לסבא זה נמאס
שוכב בחוסר מעש
״גילי , קח אותי מפה״

״אני רוצה לראות שקיעה
לשבת מול הים
לשמוע את רחש הגלים
כמה בן אדם יכול
לשכב כאן ולסבול
את אותם חלוקים לבנים?״

ליליבט
חיכתה מאוד לצאת
עם כל החברות לירושלים
אבל לסבא אין חמצן
אז היא נשארת כאן
היא לא קיבלה יום חופש כבר חודשיים

גם היא רוצה לראות שקיעה
לשבת מול הים
לשמוע את רחש הגלים
כמה בן אדם יכול
לשבת ולסבול
את אותם חלוקים לבנים?

כשהלב ידפוק סדיר
אוכל לנשום אוויר
אחזור שוב לנגן על הפסנתר
כמה בן אדם יכול
לשבת ולסבול
את האור הלבן המסנוור?