כך ישבתי ושקעתי לתוך זוג עיני התכלת המבקשות עם דמיוני ללכת אל אותו מקום מופלא, מקום נפלא, מקום אליו נפשי כה משוועת, אותה איתי לקחת
כן זה חסר סיכוי אני יודע אך ביני לבין עצמי הכל מותר ורק שתהיה איתי לזמן קצר, לה את הכל אני אתן.
עם הזמן אני לומדת עוד אליו להתוודע להכיר בו עוד צדדים וזוויות עם אנשים שונים ותחפושות, עיניו רק מבקשות אותי לגמוע, בשתי ידיו לטבוע.
כלל לא חשוב לי גוֹן עורו ואף גם אם שפתו אלי זרה לי לא אכפת, אם רק ישאל אשא אותו בבת אחת, לו את הכל אני אתן.
רק מכשול אחד נותר ביני ובין מגע ידיה, זיו פניה, כך אוכל סוף סוף לשמוע את קולה, אוכל ביד אחת את העבר למחות מהמרקע אל תהום הנשייה.
אם רק היא הייתה יודעת שכל יום אל תוך הלילה לעיני היא מופיעה, ודאי נחזיק עוד יד ביד מול השקיעה, לה את הכל אני אתן.
הוא, כן הוא אולי עוד לא יודע, ויש גם פרט אחד שולי
שנפתור כשיוודע לו על דבר קיומי
ודאי ממש בזה הרגע, הוא קורא את כל המכתבים
ואם נניח רק לרגע, שהוא ואני