לא תמיד פשוט לקום, להסתכל במראה
ולגלות ששיער נעלם
להציץ למטה ולהבין
שעלית עוד קילוגרם

לא תמיד פשוט למצוא ביטחון עצמי
כי לפעמים אין בנמצא
ואז להתנהג כאילו יש כיוון
בגלל שאין מוצא

ובאמת שזה כיף להגשים את עצמך
שמח להעיד
אבל לשיר מול חמישה אנשים
זה לא פשוט תמיד

ואיכשהו צריך להתרומם
באופן אצילי
ולזכור שהחיים הם אמנם שיט גדול
אבל הם השיט שלי

לא תמיד פשוט לדעת לזהות איפה הבית
וגם איפה לא לגור
ואם העיר עושה לי טוב כמו לכולם
או שאני סתם שם איפור

לא תמיד פשוט לבחון כליות ולב
ולנסות לגלות מה מסתתר
אם אמונה באל, או בי, ואיך לבחור
או להבין אם זה סותר

לקפוץ יחף אל הסֵן בלי לחשוב,
הרי ברור שזה סוג של טיפשות -
רק, להצליח להיות טיפש
זה לא תמיד פשוט

ואיכשהו צריך להתרומם
באופן אצילי
ולזכור שהחיים הם אמנם שיט גדול
אבל הם השיט שלי

לא תמיד פשוט לנשום אוויר
ולחייך
ולדעת שהכל בסדר ואני סתם
מסבך
ושוב נותן לכל המחשבות לשוט
במקום להעריך -
זה לא תמיד פשוט

אז איכשהו צריך להתרומם
באופן אצילי
ולזכור שהחיים הם אמנם שיט גדול
אבל הם השיט שלי

אני אנצח
מה הם אומרים? זה לא חשוב
אני אנצח
אני אחזור, אקום, אשוב
אני אנצח, כי החלטתי שהגיע הזמן לחלום
אני אנצח
ומה יותר טוב מהיום


אני אנצח
גם אם נדרש לי עוד עיקול
אני אנצח
המציאות היא לא שיקול
אני אנצח, כי אם לא בשביל חלום שמתגשם
אני אנצח
בשביל מה אתה נושם?

אני לא מפסיק לרוץ
השער כבר פרוץ
כל הכוויות שכבר הגלידו יעשו טוב עם הזמן
ובזכותן, הנני כאן

אני אנצח, כי זה מה שאני עושה
אני אנצח, דוחף הכל עד הקצה
אני אנצח, כי הגיע זמן לחשוב קצת על אני
אני אנצח
וכל הפסד הוא רק זמני

אני לא מפסיק לרוץ
השער כבר פרוץ
כל הכוויות שכבר הגלידו יעשו טוב עם הזמן
ובזכותן, הנני כאן

לא נלחם כדי לשנות
אבל מתווכח
מתעקש על עקרונות
לפעמים שוכח
מחכה להתגייס
ואז ״כמה עוד״
לא חושב על מה להיות
רק על מה ללמוד

לא עומד בשכר דירה
יושב במסעדה
מתעב את הנבחרת
אבל בעדה
מטייל בתאילנד
וחולם ארץ זבת
בשישי מדליק נרות
בלומפילד בשבת

שישרף הכל
אני נשאר אני

בז לפרובינציאליות
וקופץ למזרקה
מסיים את הקפה
כשיש אזעקה
מתעסק בהישגים
לא בהוויה
מצלם כדי
שתזכרו מה שהיה

שישרף הכל
אני נשאר אני

מנסה להתארגן
על המקפצה
לא את זה רציתי
ככה זה יצא
עוצם עיניים
ונותן קפיצה
לתוך בריכה
בלי מים

שישרף הכל
אני נשאר אני

אם לא תאמרי שאת רוצה דייט
איתי
אז איך אתן לך
אותי
תמיד אומרת
אולי, אולי, אולי

כבר לא זוכר כמה ניסיתי
לשאול
ושוב ניסיתי
אתמול
תמיד עונה לי
אולי, אולי, אולי

אם לא תחליטי לא נצא ו
שום דבר לא יוכל להיות ו
אז בלב שבור אשב ו
אתבוסס ב
תהיות אז

אם את רוצה פשוט תגידי
״וודאי״
אבל אם לא אז
פליז, די
רק אל תגידי
אולי, אולי, אולי

כשישבתי אז בחדר
וכתבתי שיר
על אהבה
לא היו לי שאיפות
לא להופיע
לא לשיר
רק אליך
בעידן בלי משאבים
ובלי משאיות
שיסחבו ציוד
המוזיקה הייתה רק כלי
להתפרק

כשישבתי אז בחדר
וכתבתי שיר
על אהבה
בלי מקלדת וחשמל
רק עיפרון
ודפדפת
ופניך
בעידן בלי מחשבות
על מה יהיה בהופעה
ומה יגידו
רק ממסגרים את החיים
לתוך שירים

וכשהחדר נעלם
וכל מה שהכרתי התמוסס איתו
הלוואי והיית שם את
להזכיר לי שהייתי פעם
ילד שחולם

כשישבתי אז בחדר
וכתבתי שיר
על אהבה
חרוזים היו הכלי
לא תכלית
רק נתיב
אל ליבך
בעידן שאין בו שום דבר
מלבד תקווה
וחלומות
עליך
רק כותב שירים ומקווה
שתשמעי

וכשהחדר נעלם
וכל מה שהכרתי התמוסס איתו
הלוואי והיית שם את
להזכיר לי שהייתי פעם
ילד שחולם

עזבו אותי פוליטיקה
עזבו מחלומות
עזבו אותי מכסף
ועזבו מגחמות
עזבו אותי מעבודה
עזבו ממחויבות
עזבו אותי מהחיים
עזבו גם מלמות

עזבו אותי ממטלות
עזבו מנקיונות
עזבו אותי מהפסדים
עזבו מנצחונות
עזבו אותי מרצינות
עזבו מרגשות
עזבו אותי מהתדמית
עזבו גם מבושות

תנו לי רק לשבת בים
עם איזו בחורה
אולי אפילו שתיים
ותנו לשתות איזו בירה קרה
ואיזו שמש חמה
ותנו לקפוץ למים

תנו לי את השקט
תנו לשכוח מהכל
תנו לי שיר טוב
עם חברים ואלכוהול
עם כל החרא מסביב
ולא ברור לי איך
תנו קצת לחייך

עזבו אותי משכר דירה
עזבו מהילדים
עזבו אותי מהצבא
עזבו ממפקדים
עזבו אותי מח"כים
ושרים שנואמים
עזבו אותי מגשם
וברקים ורעמים

עזבו אותי פוליטיקה
עזבו מחלומות
עזבו אותי מכסף
ועזבו מגחמות
עזבו אותי מעבודה
עזבו ממחויבות
עזבו אותי מהחיים
עזבו גם מלמות

תנו לי רק לשבת בים
עם איזו בחורה
אולי אפילו שתיים
ותנו לשתות איזו בירה קרה
ואיזו שמש חמה
ותנו לקפוץ למים

תנו לי את השקט
תנו לשכוח מהכל
תנו לי שיר טוב
עם חברים ואלכוהול
עם כל החרא מסביב
ולא ברור לי איך
תנו קצת לחייך


אבל אולי צריך להתבגר
לא נשארו הרבה ברירות
הרי הזמן תמיד ממשיך
ואיזה מן חלום זה ים עם שתי בחורות
אבל במירוץ של החיים
קשה קצת לעצור
ולחשב את המסלול
אז אם זה מה שיעזור

תנו לי את השקט
תנו לשכוח מהכל
תנו לי שיר טוב
עם חברים ואלכוהול
עם כל החרא מסביב
ולא ברור לי איך
תנו קצת לחייך

אמרו לך לא בבית ספר
אמרו לך לא בצבא
אמרו לך לא לפעמים גם בבית
למרות שזה מאהבה

אמרו לך לא כשחלמת
היא אמרה לך לא אז בפאב
אבל בכל לא שחזר והגיע
לפחות זה עדין כאב


זה מעך את הלב,
ואז שיתק ת'צלעות
אחר כך זה התחיל לעזוב
היום זה הכי כואב לי
כי פתאום
זה הפסיק לכאוב


אמרו לך לא כשטיילת
ולא במבחן המסמיך
אמרו לך לא בראיון עבודה
״זה לא רע אבל כבר לא צריך״

אמרו לך לא כשניסית
למצוא עוד נימה של זהות
וכל הלאווים נערמו לביטוי
סתמי וחסר משמעות

זה מעך את הלב,
ואז שיתק ת'צלעות
אחר כך זה התחיל לעזוב
היום זה הכי כואב לי
כי פתאום
זה הפסיק לכאוב

מה כבר צריך באישה?
חיוך כובש,
ראש שחושב,
איברים גדולים
כמו לב
שתהיה יפה,
שתאתגר,
ושלא תלך
עם מישהו אחר.


אז מה כבר צריך באישה?
חיוך חמוד,
מקצוע ראוי,
בלי ביטחון
(שיהיה לי סיכוי)
שתהיה נאה,
שתביע דעות,
ושלא תלך
עם מישהו אחר.


אז מה כבר צריך באישה?
חיוך קטן,
שתתפרנס,
שיהיה לה אכפת,
ואם יקרה נס -
שתיראה בסדר,
שלא תוותר,
ושלא תלך
עם מישהו אחר.


אז מה כבר צריך באישה?
שיהיה חיוך,
שתהיה בריאה,
שיהיה לה דופק,
שתהיה לה ריאה,
שיהיו לה דעות,
ויהיה לה מראה,
והעיקר
שתהיה

רק אל תאמר דברים
בקולך המעודד
רק אל תגיד לי
שלא רע

רק אל תספור שתיקות
בליבך הנודד
רק אל תכתוב שירה

רק אל תאמר דברים
בקולך המעודד
רק אל תביט
בפרצופך המר

רק אל תכתוב שירה
רק אל תהיה בודד
רק אל תאמר

רק אל תכתוב שירה
הכל חוץ מזה
תן רובים ביד צלפים
תן לדג זהב לשוב אל הים
תן למיואשים את גורלם
תן שתיקות חמות בפיך
שימתנו דממה קרה
רק אל תכתוב שירה

אל תצא מגדרך
אתה יכול לשאת הכל
זה לא שיש לך ברירה

אל תצא מגדרך
אפילו טמון ראשך בחול
רק אל תכתוב שירה

רק אל תכתוב שירה
הכל חוץ מזה
תן רובים ביד צלפים
תן לדג זהב לשוב אל הים
תן למיואשים את גורלם
תן שתיקות חמות בפיך
שימתנו דממה קרה
רק אל תכתוב שירה

הו, ילד שלי, כשתגדל
ממפלצות אל תפחד
הן מפחדות בעצמן

הו, ילד שלי, כשתגדל
אל תעצור כשכואב
זה ירפא עם הזמן

ילד, עוד לא מאוחר
כל העתיד ישתנה
אם תבחר
כי אם כבר לפחד
אז מלמות זה שטויות
עדיף, בן שלי,
לפחד מלא לחיות

הו, ילד כשתתעורר
אל תשחרר אף חלום
עד שתרגיש שהוגשם

וילד שלי, כשתגדל
חול בארגז יחכה
כל עוד תזכור שהוא שם

ילד, נסה להשאיר
משהו ממך שיזכיר
ויסעיר
כי אם כבר לפחד
אז מלמות זה שטויות
עדיף, בן שלי,
לפחד מלא לחיות

כי אם כבר לפחד
אז מלמות זה שטויות
עדיף, בן שלי,
לפחד מלא לחיות