חָשַׁבְתִּי אוּלַי תְּבַקְּרִי אוֹתִי הַיּוֹם
אֲבָל זֶה לֹא קָרָה, פָּחַדְתִּי נוֹרָא,
שֶׁתַּגִּידִי שֶׁאַתְּ לֹא אוֹהֶבֶת פִּתְאֹם
יוֹשֵׁב וּבוֹהֶה בַּתִּקְרָה.
דִּבַּרְנוּ הַרְבֵּה גַּם בַּיּוֹם לְמָחֳרָת
אָמַרְתְּ שֶׁתָּבוֹאִי וְשׁוּב אַתְּ אִכְזַבְתְּ
זֶה קוֹרֶה בְּכָל פַּעַם אִתָּךְ מֵחָדָשׁ,
אֲנִי מְחַכֶּה מְיֹאָשׁ.
אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֵין לִי מַה לַעֲשׂוֹת
חוּץ מִלְּחַכּוֹת וּלְחַכּוֹת.
סֵדֶר הָעֲדִיפוּיוֹת שֶׁלָּךְ
חַיָּב לְהִשְׁתַּנּוֹת,
אַחֶרֶת לֹא נוּכַל יוֹתֵר לְהִתְרָאוֹת
קִבַּלְתִּי תְּחוּשָׁה שֶׁאִבַּדְתְּ בִּי עִנְיָן,
הַכֹּל בִּגְלָלֵךְ וַאֲנִי שַׁאֲנָן.
אַתְּ פּוֹגַעַת בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם שֶׁכּוֹאֵב
שָׁכַחְתְּ שֶׁאֲנִי עוֹד אוֹהֵב.
כִּמְעַט לֹא דִּבַּרְנוּ בַּיּוֹם לְמָחֳרָת
אָמַרְתְּ שֶׁתָּבוֹאִי מַמָּשׁ עוֹד מְעַט,
אַךְ אֲנִי כְּבָר יוֹדֵעַ שֶׁסּוֹף מִתְקָרֵב,
לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי מְסָרֵב.
אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֵין לִי מַה לַעֲשׂוֹת
חוּץ מִלְּחַכּוֹת וּלְחַכּוֹת.
סֵדֶר הָעֲדִיפוּיוֹת שֶׁלָּךְ
חַיָּב לְהִשְׁתַּנּוֹת,
אַחֶרֶת לֹא נוּכַל יוֹתֵר לְהִתְרָאוֹת
חָשַׁבְתִּי אוּלַי תְּבַקְּרִי אוֹתִי הַיּוֹם
אֲבָל זֶה לֹא קָרָה.
אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֵין לִי מַה לַעֲשׂוֹת
חוּץ מִלְּחַכּוֹת וּלְחַכּוֹת.
סֵדֶר הָעֲדִיפוּיוֹת שֶׁלָּךְ
הֵבִיא לְתוֹצָאוֹת,
אֲנִי חַיָּב לוֹמַר לְהִתְרָאוֹת.
חָשַׁבְתִּי אוּלַי תְּבַקְּרִי אוֹתִי הַיּוֹם
אֲבָל זֶה לֹא קָרָה.