ככה בלילות אני יושב לכתוב מילים
ככה באותו מבוך עולים געגועים
כדי שלא יחזור שוב המבול אני שוטף את הפנים
וזורק את האבק מהחיים.
ככה לא לבחור בדרך שכולם הולכים
בעיינים עצומות אני רואה את השבילים
בעולם הזה מי מחבר ומי נותן חיים
יש אמת אחת כתובה לה בספרים.
לראות את הטוב
אסור לעצור את השמש עכשיו
שקיעות אדומות
מול כל העולם
משליך את הכל אל הים
ככה לפעמים אני נזכר באנשים
מי היה לי כשנשברתי, מי סגר לי בפנים?
ועד שיום חדש פתאום יבהיר הכל
יפיג בי כעסים אגלה שאין לי מה לשמור בפנים.
כבר שנים עברה הנפש טעונה ברגשות.
כשיורקים עליה אש היא משיבה בלהבות
היא תמיד רוצה לצרוח על מנת למצוא שתיקות.
כמה מחשבות עברו בי עוד שואל מה לעשות?
מה נשאר.
לראות את הטוב
אסור לעצור את השמש עכשיו
שקיעות אדומות
מול כל העולם
משליך את הכל אל הים
יותר לא אפול,
יותר לא אפול כי נצחתי עכשיו
זריחות אדומות מול כל העולם
משליך את הכל אל הים.