השקט מלטף בנעימות את רסיסי המחשבות
השמן שנוזל בגלגלי מוחי מעיף אותי מעלה
מה שהנחל מאפשר
הוא ממוסס ללא הכר את תפיסותיי
מנסה למצוא דרכי לנוע הלאה
-----------
אז אזרוק עצמי על הר.
מעודף כביש, צפצוף חודר
אנסה להשתחרר מן האבק.
---------------
השורש מפלס בנחישות את דרכו אל הגבהות
הגזע עוד זוכר את הימים שמתחת לקרקע
העץ מרגיש כמו שיח כשהוא לא רואה את אופק הפסגות
ואני כבר ים של זמן לא הגעתי הביתה.
---------------
אז אזרוק עצמי על הר
מעודף כביש, צפצוף חודר
אנסה להשתחרר מן האבק.
אזרוק עצמי על הר
בלי הרגיל, בלי המוכר
בלי עשן, בלי טעם מר
אשיל משקל עודף
---------------
אם אוכל רק אבקש להכיל המתרחש אל מול עיני
אשיל משקל עודף
אזרוק עצמי על הר
Silence gently strokes the fragments of my thoughts
The whispers in my head feather me higher
The river in its flow softens my beliefs
As I try to find my way, moving forward
To the mountain, I give in.
Over the crowd, polluted air,
I’ll try to move away and leave the dust behind
Roots are moving fast, going far, stretching out into the peaks
The branch can still remember its first day under the sunlight
The tree feels like a hedge not seeing the high top of the hill
I feel so far away from home, so far away from home.
To the mountain, I give in.
Over the crowd, polluted air,
I’ll try to move away and leave the dust behind
To the mountain, I give in.
No monotonous day to day
Without this bitter endless race
I'll shed away my skin
If I could only bare to see the happening before my very eyes
I'll shed away my skin
To the mountain, I give in.