אל תאמר אהבה
מילים ולחן:
בלילה ההוא אחזה בו,
ניחוחו מילאה ריאותיה.
פניה צמודות אל גבו,
ניסתה להסתיר דמעותיה.
בחוץ הרוח שרקה,
בחלון הידפקו ענפים,
הטיפות ניתזו בחוזקה,
מרעידות גגות רעפים.
היא ידעה, כי יותר לא תשוב,
לעולם לא תראה את פניו,
וחפרה בבשרו שוב ושוב,
משננת כל תו מתוויו.
בקירות הדהדו הרעמים,
וברקים לרגע הבזיקו,
הצללים רקדו עמומים,
על הזגוגיות שהבריקו.
וליבה שנשבר בקרבה,
זעק "אל תאמר אהבה",
כשעיניו הביטו אליה,
את ליבו פרש לפניה.
כקללה רעמו השמיים
וקדרו ושלחו את המים,
לאסוף את שבריה משם,
לפזרם שוב מעבר לים
חתונה בשכונה
מילים ולחן:
הלילה לילה, לילה, לילה יש חתונה!
שמחה גדולה, גדולה, גדולה פה בשכונה.
כל שכנה, שכנה תבשילים מכינה.
הלילה לילה יש חתונה.
הזוג הצעיר, מאוהב עד הגג,
היום לכולנו יום חג.
בסירים בדממה, מתבשל לו הדג,
לשמחה יש כאן תוקף, מחר הוא כבר פג.
הלילה לילה, לילה, לילה יש חתונה...
בחצות הליל, כשתן יילל,
יתפזר ההמון הצוהל.
הזוג הצעיר לחדר יפרוש,
מחר ת'סדין, העם פה ידרוש.
הלילה לילה, לילה, לילה יש חתונה...
תרקדו תעלזו זה הלילה לשמוח.
מן היום יום, זה הרגע לברוח.
לשמח חתן וכלה בכל כוח,
תנו לדקה צרותינו לשכוח.
הלילה לילה, לילה, לילה יש חתונה...
גל זיכרון
מילים ולחן:
ים השִכְחָה שׁסחף זיכרונותיי,
לא ידע לנקות את הכל.
הוא השׁאיר לי כמה שְׁיָרִים מִמֵתַּיִי
וּפִזֵּר אותם בין גַּרְגְּרֵי החול.
וכך כשׁרגליי מטילות על החוף,
דורכות בֵּינוֹת גַרְגְרִים
על שְיַירֵי זיכרונות הצפים מול הנוף,
סוערת אותי מותירים.
גל זיכרון, מחפשׂ גל אחר,
מחפשׂ גל אחר ולא מוצֵא,
וּבְאֵין תאריך מדויק מטהר,
הוא נשׁאר לי בראשׁ, לא יוצא!
וכך כשׁרגליי מטילות על החוף...
רם ונישׂא הגל משׁחרר
בין תְּרֵיסַר שׁל גלים מתנפצים
אל החוף מלב ים בּלילות הוא חוזר
מפזר גרגרים נוצצים
וכך כּשׁרגליי מטילות על החוף...
הגרעין שבי
מילים ולחן:
מה שליבי שומע,
אין איש אשר יודע.
מה שעיניי רואות,
לא תראינה אחרות.
מה שבמוחי קודח,
אין איש שיפצח,
שפתיי הנואשות
במלמול מלחשות.
אך אם אל תוך עיני תביט,
יזרח אליך כמו שביט
מים הנפש העמוק
גרעין טהור, גרעין רחוק.
גרעין הזיק הראשוני
של היפה שבאני.
גרעין שלא נגעה בו יד,
גרעין קדום, גרעין אחד.
מה שבקרביי קורע,
באיש אינו נוגע,
מושך בשערי,
נושך הוא את עורי.
כבדות שברגליי,
איש לא יראה עליי.
גבי יישא בעול
זקוף יסתיר הכל.
אך אם אל תוך עיני תביט...
עד מתי
מילים ולחן:
הדמעות שנשרו מעיניי,
התמזגו בטיפות של הגשם
כנחל זרמו על לחיי
מרטיבות את מחרוזת הלֶשֶם.
השבת בשמלה אפורה
על העיר ירדה בתוגה.
ברפרוף, נשיקות של קרה,
נשבה בה ללא הפוגה.
מתי כבר יבין האדם
כי חייו איבדו את צילם
כאשר החליט ליטול דם
אחרים וקבע גורלם
עד מתי תחזֵינה עינינו
בימים של נקם ושל רֶשָע?
עד מתי האימה בליבנו
ולא קם לא מזור ולא יֶשָע?
מוללתי מחרוזת בַמים,
בתפילה הנעתי שפתיי.
מקווה שרוחות השמים
יישאו למרום תפילותיי.
אי מתי היא תבוא לבנה,
נושאת הבשורה המיוחלת,
השכינה על גבי עננה
ותביא שלום אמת אל הדלת?
מול מי את ניצבת
מילים ולחן:
מי האויב למולו את ניצבת?
אין לי אויבים ואינני חייבת.
מדוע אם כן ידייך קפוצות?
נמנעת אני מטעויות נפוצות.
אם ותטעי מה אז לך יקרה?
מדוע אטעה, אין מקום למקרה.
כולנו עושים בחיים טעויות,
על כן, עלי ערנית להיות.
אם לא תעשי טעויות,
איך תלמדי להיות?
אם לא תנסי, איך תגלי
שמטעויות רק תגדלי?
ומה אם אני אטעה בגדול,
מה אם משם לא אוכל כבר לגדול.
אם אפול אשבר בפומבי,
איך אוכל מכאן להמריא?
שאשאל אותך שוב, מי לך אויב?
מי בך מכה במקום שכואב?
מי האויב שאותך מרתק,
ובלי שתדעי, אותך משתק?
אם לא תעשי טעויות...
עמוק בבטן אדמה
מילים ולחן:
עמוק בבטן אדמה
נמצאת הנשמה
של היקום שלנו,
קושרת את כולנו.
עמוק בבטן אדמה
יש חום גדול מלא אימה,
צובר הוא כוח ועוצמה,
חורט, צורב בנשמה.
עמוק בבטן אדמה
הזעקה טמונה,
סמויה היא מן העין,
חנוקה עדיין.
ועל פני האדמה
בחוסר מנוחה
הטבע משתולל לו,
רוגן, רוטן, כואב לו.
כשזעקה גדולה עולה,
עמוק מבטן אדמה.
מן הפסגות קורסים שלגים,
ואנשים נהרגים.
הרי הגעש מתפרצים,
חורכים חופים ומפרצים.
ומי הים עולים גם הם,
אוספים בכוח אליהם
אדם, עצים וכל השאר,
ואחריהם כלום לא נשאר.
כשזעקה גדולה עולה...
אז אם נמשיך וננצל
את שנתן האל,
ולא נשכיל כאן לכבד,
את עתידנו נאבד.
ואם נחשוב רק תאווה
נחטא בגאווה,
כשהון ממון כבר לא יוכל
להציל אדם בכלל.
כשזעקה גדולה עולה...
אם כך נמשיך ולא נקשיב,
כבר לא נוכל כאן להשיב
את הדברים לקדמותם,
פלאי עולם יראו מותם!
עונג שבת
מילים ולחן:
כשהבוקר נפתח בצליל מסולסל,
זה סימן שהגיע שישי.
ניקיונות, בישולים וקניות מלא הסל,
מחכות כבר מיום חמישי.
מכל הדירות מתמזגים הצלילים,
בחוץ שטיח נחבט.
אימי תנצח על כל הסירים,
מטעמים תתבל לשבת.
עונג שבת המתחיל בשישי,
חמוץ, מלוח, מתוק.
עונג שבת שלי האישי,
הוא זיכרון ילדותי הרחוק.
הוא זיכרון ילדותי הרחוק.
ויודעת אני כי בחצי היום,
הביתה אבי ימהר.
מלא ממתקים על שולחן יערום,
בינינו אותם יפזר.
אימי, הנרות תדליק ותברך,
תאמר כי שבת נכנסה.
מקלחות, נזדרז לסיים, נערך,
על שולחן המפה מכסה.
עונג שבת המתחיל בשישי...
בבוקר שבת, כשכולם ישנים,
ריח לחם קלוי מתפזר.
מקציף לו אבי, משקה עננים
מקפה שריחו משכר.
השולחן כבר ערוך, יפה ומזמין,
מעירנו אבי בנשיקה.
סלטים, גבינות, פול או חמין,
ואימי ליום היא מלכה.
עונג שבת המתחיל בשישי...
כשהשבת כבר כמעט מסתיימת,
משתלט לו עצב גדול.
על שבת הבאה כבר חולמת,
הלוואי לא היו ימי חול.
הלוואי לא היו ימי חול.
עונג שבת המתחיל בשישי...
שיר ערש (רחוק מדאגות)
מילים ולחן:
שן, ילד שן,
חלום על השפן,
חלום על יום אחד,
יום בו לא תפחד....
שן, ילד שן,
מחר עוד רגע כאן.
שן, אגור כוחות,
מחר תשוב לבכות....
שן, ילד שן,
הנה סיפור ישן,
ארמון ומדרגות,
רחוק מדאגות.
שן, ילד שן,
אמך נרדמת כאן.
אין לה שום חלום,
היא חיה את היום
ארמון אלהמברה
מילים ולחן:
על שפת המזרקה ציפור,
קטנה לוגמת מים.
קרניים ארוכות של אור,
בין עצים נושקי שמים.
שמש את חוּמה שולחת
ושיחים טובלים ירוק.
מלכים רוו פֹּה נַחַת
ונשים יגון עמוק.
נשים חַיוּ כאן כְּבוּבּוֹת!
קינה נישאה אל מֵי מבּוּע...
ועד היום בַּמְבוֹאוֹת,
נישא הצליל, שואל מדוע?
הגן מרהיב, שופע יופי
ורק זָרִים פוקדיו עכשיו,
והארמון, אף הוא בלי דופי,
אך רק ציפור תלגום מימיו.
שמש את חוּמה שולחת
ושיחים טובלים ירוק.
מלכים רוו פֹּה נַחַת
ונשים יגון עמוק.
נשים חַיוּ כאן כְּבוּבּוֹת...