עוד אבוא אל סיפך, בשפתיים כבות
עוד אצניח, אצניח אלייך ידיים
עוד אומר לך את כל המילים הטובות
שישנן, שישנן עדיין.
כי ביתך העני כה חשך לעת ליל
ועצוב בו ודאי לאין סוף.
וחיי שכרעו בלי הגיע אלייך,
הוסגרו לחוצות ולתוף.
אך פתאום את נוגעת כיד מבהיקה.
את פולחת כזכר, זכר נשכח.
הדממה שבלב, בין דפיקה לדפיקה,
הדממה, הדממה הזאת היא שלך.