השביתה פרצה כמו אש
ליד המחסנים
לא יכולתי לנחש
לאן העניינים
אז המפעל
פשוט ננעל
אני בפנים עם כל הסקנדל
ההנהלה
בממשלה
בטלוויזיה אף אחד לא נבהל

האישה חולה
הילדים נוזלים
והכסף והמצרכים אוזלים
יש חגורה
של משטרה
ואף אחד מכאן לא יוצא
אני פועל
שלא שואל
אבל אני החוצה רוצה

כבר אחרי חצות
ואין עוד מגעים
רגעים כמו מסמרים
לאט לאט הם נתקעים
יש צעקות
ויש מכות
בתור לטלפון התפוס
אני יוצא
למצוא פרצה
ומקלל אני הרוס

מאחורי מחסן חמש
מצאתי עוד חבר
והתחלנו למשש
לאט, את הגדר
מצא חבר
מצא פרצה
והפרצה אותנו פצעה
אז התחלנו כבר
לרוץ בחוץ
המשטרה אותנו מצאה
אותנו עצרה, אותנו חקרה

רוצה לדעת
מה את
מי את בכלל
רוצה לגעת
בך הלילה
בתוך תוכך

יושב כבר מהבוקר, כל היום בבית
קראתי כבר את כל הרכילות שבעיתון
מוכרח לצאת החוצה לתפוס איזה שמיים
עליתי על הקורקינט, הכנסתי לראשון

עצרתי במכולת, קניתי עוד סיגריות
היתה שמה אחת, ממש על המשקל
הניחה את שדיה - מחוג קפץ לשבע
קנתה גבינה חצי שמנה, הכניסה אל הסל
הכניסה אל הסל.

המשכתי את הדרך, הגעתי עד ליפו
החניתי את הקורקינט, קשרתי לעמוד
ראיתי שם שחפים ששוחחו ועפו
הוא לא היה בבית הוא בדרך לאיבוד.

ממול ראיתי דלת, אשה ענתה לי מי שם?
ייללתי כמו שועל והיא פתחה לי בעצמה
פשוט נכנסתי פנימה - איבדתי את נפשי שם
הציגה לי גם זוג נוסף - אביה ואמה.

אמרה: באת על הרגע בדיוק לאוכל
ישבנו ואכלנו, התמלאתי צ'יפס
מותק את יודעת, לא חשוב התוכן
העיקר הצוות ו… איכות הפיפס

כשהלכו הוריה לא חיכינו רגע
מה שהיא קיבלה שם יישאר שלה
הפעם התלבשתי, מוכרח לצאת החוצה
כן לתפוס איזה שמיים, לזרוק איזה מילה

פניתי שוב צפונה, עצרה אותי ניידת
הציגו תעודות וחיפשו עלי סמים
אני לא נעלבתי - המשטרה פוחדת
בעיקר מאנשים מפורסמים

כשלא מצאו הלכו כלעומת שבאו
דהרתי על הקורקינט בדרך הפתוחה
לאורך שפת הים, עצרתי שם לתירס חם
ראיתי שם חבר נשוי עובד על חתיכה

כן האנשים האלה שמתחתנים כל פעם
כמוני וכמוך טיפשים מטופשים
בשביל ללדת ילד מקלקלים ת'טעם
ומאבדים ת'רגש וקצת מחשבה חופשית

כן נסעתי וחשבתי, לא שמתי לב לדרך
נכנסתי מאחור בנהגת נחמדה
החלפנו קצת פרטים ונתתי לה ת'כתובת
הבטיחה לצלצל, אז אמרתי לה תודה

כן חזרתי דרך נורדאו, קצין צעיר עמד שם
דיבר אל נערה שעונה אל גזע מגבה
פתאום העיף לה בומבה שאנשים עצרו שם
ואז פשוט הלך, עם או בלי סיבה

כן תל אביב בחורף תל אביב בקיץ
ואני יודע שהכל זמני
יום אחד זה ככה, ויום שני זה ככה
פתחתי את הרדיו - שמעתי את עצמי שם

יושב כבר מהבוקר, כל היום בבית
קראתי כבר את כל הרכילות שבעיתון
מוכרח לצאת החוצה לתפוס איזה שמיים
עליתי על הקורקינט

פתחתי את הרדיו - סגרתי...
וכך נשארתי...
העיקר הצדק...
חזרתי...
עוד פעם התלבשתי...
לתפוס איזה שמיים...
זרקתי...
ראיתי שם חבר נשוי...
חשבתי...
קצין צעיר עמד שם...
תל אביב...
עם או בלי סיבה…

תל אביב בוערת, אני שונא ניאון
רואה אותך עוצרת בכניסה לתיאטרון

את בטח שחקנית, כי את יפה שזה אסון
עד כאן זה קר -
אני נשמר -
ואת נזהרת

שמעתי וקראתי על גורל עיוור
לא ידעתי שכל-כך פשוט זה מסתדר
אם כבר פעם זה קורה למה לוותר
כשזה עובר -
אני אומר -
את לא חוזרת

אז אולי זה יעזור ותסתכלי עלי גם את
עיר כל כך גדולה, אני עוד לא נקלט
עלי איתי לחדר לקפה ותקליטים
אני יותר בנוי, בעצם, ללילות שקטים

אני פה רק לזמן מוגבל עד תום הסמינר
הרבה יותר טבעי לי הלילה של הכפר
פתאום את מחייכת, גם אני נשבר
אז אם אפשר -
אני נשאר -
אם את נשארת

אז אולי זה יעזור ותסתכלי עלי גם את...

אני מביט אל תוך עינייך מה מסתתר
בחוץ נמשך הגשם פה כבה הנר
ואם מחר בבוקר את לא תרצי אותי יותר
אבל מחר
זה רק מחר
אז מה את אומרת?

שאולי זה יעזור ותסתכלי עלי גם את
עיר כל כך גדולה אני עוד לא נקלט
עלי איתי לחדר לקפה ותקליטים
אני יותר בנוי, בעצם, ללילות שקטים

אדם בתוך עצמו הוא גר
בתוך עצמו הוא גר.
לפעמים עצוב או מר הוא,
לפעמים הוא שר,
לפעמים פותח דלת
לקבל מכר
אבל
אבל לרוב,
אדם בתוך עצמו נסגר.

אדם בתוך עצמו הוא גר
בתוך עצמו הוא גר.
או באיזו עיר סוערת
או באיזה כפר
לפעמים סופה עוברת
וביתו נשבר
אבל
אבל לרוב,
אדם גם לעצמו הוא זר.

ואת, ואת
כמה טוב שבאת,
בלעדייך ריק הבית
והלילה קר.
אז אני שומר עלייך
כמה שאפשר,
ועם כל זאת, האם
אמצא אותך מחר?

אדם קרוב אצל עצמו
אדם בתוך עצמו הוא גר.

אדם בלילה בעיר זרה
איך הבתים נראים לו,
צללים פושטים ולובשים צורה
את מה הם מציירים לו,
איך הרחובות עוברים לו
את מה הם מזכירים לו.

אדם בלילה בעיר זרה
גם בדידותו אחרת,
רגליו פוסעות בלי מטרה
זהיר, נוגעות בדרך,
עלים שטים בזרם
רכבת לא עוצרת.

וכשהקיץ שוב ישהה כאן
כבר לא ימצא אותנו.
כהרף עין עבר הזמן,
איש לא השגיח בנו
נראה שעוד לא מצאנו
נראה שעוד לא הגענו
עוד לא מצאנו.

אדם בלילה בעיר זרה
מה שם חייו אומרים לו,
נפשו קשורה ושפתו קשורה
וכל געגועיו ברורים לו,
את מה הם מזכירים לו.

שעונים מצטלצלים
קמים בבוקר
שעונים ממהרים
אל המשרד או החנות
שואלים איש את רעהו לשעה המדויקת
שעונים על שולחנות בתי קפה
ומגלים
התעניינות

נקבות השעונים
קרועות עיניים
משלחות את ילדיהן
לבית הספר או לגן
נקבות השעונים צבעוניות
פשוקות רגליים
מסדרות את בתיהן ומחכות
מאוהבות
בתקתוקן

מחוגי השעונים
כמו לב ומוח
הלב דופק שישים
על כל צעד שעובר
ואין שעון שתקתוקו הוא
בדיוק כמו של רעהו
מתקתקים עד שעתם האחרונה
ואין מה לדבר
אין זמן
אין מילה חמה
אין זמן
אין
מילה חמה

לא רוצה להסתבך
עם אביך או אמך
רק לרקוד!
אל תגידי לי את שמך
לא שואל אותו ממך
רק לרקוד!

עם עינייך היפות
ברגליים יחפות
רק לרקוד!

לא רוצה להסתבך, כן
רק לרקוד!

תעזבי הכל בצד
בואי בובה תני לי יד
רק לרקוד!
קצת טיפשי להתבייש
מה אני כבר מבקש
לרקוד!
כי הלילה עוד צעיר
עד הבוקר הבהיר
רק לרקוד!

לא רוצה להסתבך
רק לרקוד!

אז אל תעזבי אותי
בואי לרקוד איתי
מה עצוב
מי עצוב
עוד סיבוב - עוד סיבוב
במחול, במחול
עד ששנינו ניפול
ניפול על הארץ ביחד!

לא חותם על שום חוזה
תעזבי אותי מזה
רק לרקוד
לא פרחים לא מתנה
לא לא רומן לא חתונה
רק לרקוד
אוי, הקשיבי לכינור
הוא עושה אותי שיכור
רק לרקוד
לא רוצה להסתבך
רק לרקוד

מה עצוב
מי עצוב
עוד סיבוב - עוד סיבוב
במחול, במחול
עד ששנינו ניפול
ניפול על הארץ ביחד!