מראה

אמצע הלילה מתעוררת ואיתי המחשבות.
מכינה קפה שחור חזק
בחוץ רואים רק אפור.
יוצאת לרוץ בוכה
מתעייפת, נחנקת, ממשיכה.
רוצה את עצמי בחזרה.
לא לפחד מהמראה.

ידעתי שאני פוגעת בעצמי.
ידעתי שזה לא טוב לי.
אבל המשכתי ושוב שיקרתי לעצמי.
מה יהיה איתי.

חצי שנה בין ארבעה קירות,
לא רציתי להראות את עצמי בארוחות שישי.
פחד משתק אותי, מה איתי.

ידעתי שאני פוגעת בעצמי.
ידעתי שזה לא טוב לי.
אבל המשכתי ושוב שיקרתי לעצמי.
מה יהיה איתי.

ידעתי שאני פוגעת בעצמי.
ידעתי שזה לא טוב לי.
אבל המשכתי ושוב הרעבתי את עצמי.
מה יהיה איתי.