זה הסיפור על הדייג הזקן
שגר לפני שנים בכפר השכן
הסיפור עבר מדור לדור
מאב לבן מאב לבן
הדייג הזקן כשהיה צעיר
היה יוצא לדוג כשבוקר האיר
מבלה ביום על דוגיתו
ושב לאור הירח המזהיר
כל יום היה הולך אל השוק
ומוכר את שללו בצירוף חיבוק
עם כספו היה קונה לאהובתו
פרחים או שמלה או חלוק
אך ביום סוער אחד אי שם
שמע הוא בת קול העולה מן הים
"אני רוצה לחיות" אמר הדג
הדייג חשב שחלם
"האם באמת דיברת אלי?"
"למדתי את שפתכם במשך חיי"
"ולמה אתה מבקש לחיות?"
"כדי לשוב לאהובתי ולחבקה עם סנפיריי"
בלילה נדדה שנת הדייג
כמובן שהוא היה נסער ומודאג
ממה נחיה אם לא אדוג
אך נגעו לליבו דבריו של הדג
עברו הימים והוא כבר לא
נראה בשוק
כי הדייג החליט לחדול מלדוג
לאהובתו הביא צדפים שארג
למחרוזות עם חוט רשת שחוק
מספרים שאיבד הכל ונשאר
לבדו מוזנח אך חיוך מאושר
היה נסוך על פניו לכולם
כי ידע שהדג עוד חי בים
בקרן רחוב חולה ורעב
שכב הדייג וגנח מכאב
עד הבוקר כבר מת לידו תמונה
בצידה כתב "האישה שאני אוהב"