דמעות יהלומים

באור המיית צווחה מדממת
ירייה אפלה מילים מבתרות
ילדים של חלומות
וראש העיר מצליף עוינות

עוד תחושת בדידות שורפת
בתקווה ליד רעים
שתחפון כף יד עורגת
והוא אמר לא רצויים

הוא ניתק את זרם החשמל
וחשכה אז חלחלה בעולמות
הוא סגר המים בברזים
והשכנים כף מוחאים


הם כולם מחבקים שייכים
והלב מכווץ בכמיהה
למגע לא להיות עוד שקוף
ואז פילחה הירייה

וביתי בו ניחומים
אז נרעד מן הטינה
ומורות אצבעות הם שונים
והמלאך לחש צחים

הוא ניתק את זרם החשמל
ומלאכים של זוך הפיצו נגה רך
הוא סגר המים בברזים
והפרחים היו תמים

אנשים מדברים מילים של הרוח
שחים סובלנות האחר הוא אני
אך אותי יש לתקן
להיות מושלם כמו שהם

ופיית קסמים נושקת
תלתלים של הכלה
ובשלל גווני הגשם
מבורכת אדמה


מושפלים מעבר לגדר
אות קין על מצחנו כלפיד בוער
נשמות של טוהר מלאכים
אוספות דמעות יהלומים