הלילה‎

הוא החליט שהיא רק תהיה שלו והיא רצתה תמיד רק להיות אתו,
הם אהבו רק כמו שילדים יודעים. הם גדלו ביחד מגן הילדים,
טיילו להם בטבע בין אלפי שבילים. הם אהבו יחדיו לצפות בכוכבים.
הוא סירק ברוך את השיער שלה והיא נתנה לו לב צעיר במתנה.

הוא פינק אותה בסוכריות כתומות והיא קנתה לו שוקולד בערמות.
הם נהגו לשחות עד שהיום ירד ושבחוף הים הם נשארו לבד.
הוא לא עזב אותה עם רד החשכה. רק עם אהוב לבה הרגישה בטוחה.
הוא לא עזב ידה, הוא לא עזב אותה והיא ידעה שהוא תמיד יהיה אתה,
הלילה, הלילה.

היא אהבה אותו והוא אהב אותה. היא חיכתה גם שהלך לו לצבא.
ובלילות קפואים על אדמה זרה הוא חלם עליה וקרא בשמה.
בקנאות שהיא שמרה לו אמונים. באהבה עזה כתבה לו מכתבים.
כשלחופשה יצא, תמיד מצא אותה, מחכה, אוהבת, מלאת שמחה.

באוניברסיטה, אחרי כמה שנים, חבשו ביחד את ספסל הלימודים,
עברו לגור ביחד בדירה קטנה, ונרדמו ביחד במיטה חמה.
אך עם הזמן חשדה שהוא כבר לא עצמו, בערבים למד עם חברים שלו.
היא לא רצתה לדעת, זה היה ברור, הוא מצא אחרת והכל גמור.
הלילה, הלילה.

היא לא לבד, הלילה, היא לא לבד,
היא לא לבד, הלילה, היא לא לבד.

הוא החליט שהיא רק תהיה שלו והיא רצתה תמיד רק להיות אתו.
הם אהבו רק כמו שילדים יודעים. הם גדלו ביחד מגן הילדים.
הם לא רצו להיות סתם זוג נאהבים. הם אהבו יחדיו לצפות בכוכבים.
הוא סירק ברוך את השיער שלה והיא נתנה לו לב צעיר במתנה.
היום היא נשואה, חובקת ילדים, והוא רווק, עובד מעבר לימים,
ובעלה מקסים, מביא לה זר פרחים והוא חולם עליה בלילות קרים.
היא מזילה דמעה כשהיא נזכרת בו. הוא מאשים בכל תמיד רק את עצמו.
היא מניקה עכשיו תינוקת בת-יומה והוא בוכה בחושך כי איבד אותה.
הלילה, הלילה.

היא לא לבד, הלילה, היא לא לבד,
היא לא לבד, הלילה, היא לא לבד.