תן לי מה שיש לעץ
מילים: נתן זך / לחן: נטשה כהן
תֵּן לִי מַה שֶּׁיֵּשׁ לָעֵץ וּמַה שֶּׁהוּא לֹא יְאַבֵּד
וְתֵן לִי אֶת הַיְכֹלֶת לְאַבֵּד מַה שֶּׁיֵּשׁ לָעֵץ.
אֶת הַשִּׂרְטוּטִים הַדַּקִּים שֶׁהָרוּחַ מְשַׂרְטֶטֶת בְּחֶשְׁכַת לֵיל הַקַּיִץ
וְאֶת הַחֲשֵׁכָה שֶׁאֵין בָּהּ לֹא שִׂרְטוּט וְלֹא דְּמוּת.
תַּן לִי אֶת הַדְמֻיּוֹת שֶׁהָיוּ לִי וְאֵין לִי
עֹז לַחְשֹׁב עַל כָּךְ שֶׁאָבְדוּ לִי. תֵּן לִי
אֶת הָעַיִן הַחֲזָקָה מִמַּרְאִיתָהּ וְאֶת הַיָּד
הַנֻּקְשָׁה מִמַּה שֶּׁהִיא מְבַקֶּשֶׁת. תֵּן לִי לָרֶשֶׁת
אוֹתְךָ מִבְּלִי לְקַבֵּל דָּבָר שֶׁאֵינֶנּוּ עָבָר
בִּשְׁעַת קַבָּלָתוֹ. תֵּן לִי אֶת הַיְכֹלֶת לָגֶשֶׁת,
בְּלִי חַת, דַּוְקָא אֶל הַדְּבָרִים שֶׁאָסוּר לִי
לָרֶשֶׁת, תֵּן לִי לָגֶשֶׁת.
לא משקר
מילים: נתן זך / לחן: נטשה כהן
גּוּפְךָ מַפְרִיחַ בִּי פְּרָחִים
מַרְבָד שָׁלֵם בְּגוּפִי
אֲנִי אֶהְיֶה הַמּוּסִיקָה שֶׁלְּךָ
אַתָּה תִּהְיֶה הַמּוּסִיקָה שֶׁלִּי
וְאִם אֶצְעַק לְעֶזְרָה בַּחֲלוֹם
יְשֵׁנָה וְלִבִּי עוֹד עֵר
אַתָּה תִּהְיֶה הַמָּקוֹם
שֶׁבּוֹ אֲנִי אֶתְעוֹרֵר
חֲבוּקָה, קְרוֹבָה, נִרְגַּעַת
זוֹכֶרֶת יָמִים רְחוֹקִים:
אֵם נוֹגַעַת וְלֹא נוֹגַעַת
אָב אוֹמֵר דְּבָרִים שַׁכּוּלִים
רַק אָז אֲנִי יוֹדַעַת
שֶׁכָּל זֶה הָיָה רַק חֲלוֹם
הַחֲלוֹמוֹת שָׁוְא יְדַבֵּרוּ
אֲבָל לֹא מְשַׁקֵּר אוֹר הַיּוֹם.
גם זה יין
מילים: נתן זך / לחן: נטשה כהן
שִׁירָה יְכוֹלָה לְצַיֵּר תְּמוּנָה:
הָרְכָסִים הָאֵלֶּה בְּאוֹר זַיִת עָרוּף,
דִּמְדּוּמִים מַבְשִׁילִים, עֵץ כֵּהֶה, גַּם זֶה יַיִן. הִיא יְכוֹלָה
לִהְיוֹת הִיא עַצְמָהּ תְּמוּנָה, הַשְׁקָפָה
שֶׁל מִלִּים בִּסְבִיבַתָן הַקְּסוּמָה, הַפּוֹרָה. נוֹף דּוֹמֶה מְאֹד
לִשִׂמְחָה אוֹ לְעֶצֶב אַךְ בְּעֶצֶם, לֹא זוֹ וְלֹא זֶה. קֶצֶב
שֶׁל מַשֶּׁהוּ שֶׁהִתְנַגֵּן בִּשְׁעָתוֹ, שְׁעַת שִׂמְחָה
אוֹ עֶצֶב, אוֹ בְּעֶצֶם הַשְּׁתִיקָה שֶׁנִּשְׂתָּרְרָה
בְּשָׁעָה שֶׁהַקֶּצֶב כְּבָר קָרַם עוֹר וְגִידִים
וְהָיָה הוּא עַצְמוֹ
לְמַשֶּׁהוּ הַדּוֹמֶה מְאֹד לְשִׂמְחָה אוֹ לְעֶצֶב.
ברכבת הלילה
מילים: נתן זך / לחן: נטשה כהן
בְּרַכֶּבֶת הַלַּיְלָה צוֹפֵר הַקַּטָּר
וְיֶלֶד פָּגוּעַ, לֹא אָהוּב, קְצָת מוּזָר
מִתְהַפֵּך בַּמִּטָּה וְחוֹלֵם עַל רַכֶּבֶת
שֶׁלּוֹקַחַת אוֹתוֹ אֶל אִמָּא אוֹהֶבֶת
וְאִמָּא אֵינֶנָּהּ, עוֹבֶדֶת בַּלַּיְלָה,
מֶלְצָרִית אוֹ מַשֶּׁהוּ אַחֵר, מִי יוֹדֵעַ הַיּוֹם,
שׁוֹמַעַת רָכֶּבֶת וּלְרֶגַע שׁוֹקֶלֶת
לְהִסְתַּלֵּק גַּם הִיא לְאֵיזֶה מָקוֹם.
רַק נַהַג הַקַּטָּר הָרָגִיל כְּבָר לַחֹשֶךְ
פּוֹלֵחַ אֲפֵלָה בְּמַבָּט
וְזוֹכֵר אִשָּׁה, יֶלֶד וּבַיִת
שֶׁנָּטַשׁ. וְזוֹכֵר קָשֶׁה וּלְאַט.
אדם בחייו
מילים: יהודה עמיחי / לחן: נטשה כהן וערן ויץ
אָדָם בְּחַיָּיו אֵין לוֹ זְמַן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ
זְמַן לַכֹּל.
וְאֵין לוֹ עֵת שֶׁתִּהְיֶה לוֹ עֵת
לְכָל חֵפֶץ. קֹהֶלֶת לֹא צָדַק כְּשֶׁאָמַר כָּךְ.
אָדָם צָרִיךְ לִשְׂנֹא וְלֶאֱהֹב בְּבַת אַחַת,
בְּאוֹתָן עֵינַיִם לִבְכּוֹת וּבְאוֹתָן עֵינַיִם לִצְחֹק
בְּאוֹתָן יָדַיִם לִזְרֹק אֲבָנִים
וּבְאוֹתָן יָדַיִם לֶאֱסֹף אוֹתָן,
לַעֲשׂוֹת אַהֲבָה בַּמִּלְחָמָה וּמִלְחָמָה בָּאַהֲבָה.
וְלִשְׂנֹא וְלִסְלֹחַ וְלִזְכֹּר וְלִשְׁכֹּחַ
וּלְסַדֵּר וּלְבַלְבֵּל וְלֶאֱכֹל וּלְעַכֵּל
אֶת מַה שֶּׁהִיסְטוֹרְיָה אֲרֻכָּה
עוֹשָׂה בְּשָׁנִים רַבּוֹת מְאֹד
אָדָם בְּחַיָּיו אֵין לוֹ זְמַן.
כְּשֶׁהוּא מְאַבֵּד הוּא מְחַפֵּשׂ
כְּשֶׁהוּא מוֹצֵא הוּא שׁוֹכֵחַ,
כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵחַ הוּא אוֹהֵב
וּכְשֶׁהוּא אוֹהֵב הוּא מַתְחִיל לִשְׁכֹּחַ.
וְנַפְשׁוֹ לְמוּדָה,
וְנַפְשׁוֹ מִקְצוֹעִית מְאֹד
רַק גּוּפוֹ נִשְׁאַר חוֹבֵב
תָּמִיד, מְנַסֶּה וְטוֹעֶה
לֹא לוֹמֵד וּמִתְבַּלְבֵּל
שׁכּוֹר וְעִוֵּר בְּתַעֲנוּגָיו וּבְמַכְאוֹבָיו.
מוֹת תְּאֵנִים יָמוּת בַּסְּתָו
מְצֻמָּק וּמְלֵא עַצְמוֹ וּמָתוֹק,
הֶעָלִים מִתְיַבְּשִׁים עַל הָאֲדָמָה,
וְהָעֲנָפִים הָעֲרֻמִּים כְּבָר מַצְבִּיעִים
אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ זְמַן לַכֹּל.
אני לעצמי
מילים: נתן זך / לחן: נטשה כהן
אֲנִי לְעַצְמִי אֲנִי שָׁר.
תִּפֹּל הָרוּחַ וְתִשָּׁבֵר.
אֶת כִּבְשַׂת הָרָשׁ יִקַּח אַחֵר.
מַה שֶּׁנִּגְזַר לֹא יְמַהֵר.
אֲנִי לְעַצְמִי אֲנִי שָׁר.
אֲנִי לְעַצְמִי אֲנִי שָׁר.
מָה שֶּׁהָיָה שׁוּב לֹא יִהְיֶה.
לְעוֹלָמִים שׁוּב לֹא יִהְיֶה.
שׂוֹנֵא מַתָּנוֹת לֹא יִחְיֶה.
אֲנִי לְעַצְמִי אֲנִי שָׁר.
אֲנִי לְעַצְמִי אֲנִי שָׁר.
רָאִיתִי עָלֶה נוֹפֵל אֶתְמוֹל.
אָדָם אֲנִי מִכֹּל-בַּכֹּל-כֹּל.
רוּחַ גּוֹרֶרֶת עֵשֶׂב וָחוֹל.
אֲנִי לְעַצְמִי אֲנִי שָׁר.
הגוף הוא הסיבה לאהבה
מילים: יהודה עמיחי / לחן: נטשה כהן
הַגּוּף הוּא הַסִּבָּה לְאַהֲבָה
אַחַר-כָּךְ הוּא הַמִּבְצָר הַשּׁוֹמֵר עָלֶיהָ
אַחַר-כָּךְ הוּא הַכֶּלֶא שֶׁל הָאַהֲבָה.
אֲבָל כְּשֶׁהַגּוּף מֵת, הָאַהֲבָה יוֹצֵאת חָפְשִׁית מִתּוֹכוֹ
וּבְשֶׁפַע גָּדוֹל,
כְּמוֹ מְכוֹנַת מַזָּל שֶׁנִּשְׁבְּרָה
וּבְבַת-אַחַת שׁוֹפֶכֶת מִתּוֹכָהּ
בְּצִלְצוּל רוֹעֵם אֶת כָּל הַמַּטְבְּעוֹת
שֶׁל כָּל דּוֹרוֹת הַמַּזָּל.
את חייכת
מילים: נתן זך / לחן: נטשה כהן
אַתְּ חִיַּכְתְּ בִּמְלֹא שְׂפָתַיִךְ
וּבִדַּרְתְּ אֶת שְׂעָרֵךְ
וְאָמַרְתְּ לִי שֶׁחַיַּיִךְ
הִתְרַגְּלוּ כְּבָר לְחַיֵּךְ
וְאָמַרְתָּ לִי שֶׁחַיַּיִךְ
כְּבָר אֵינָם מָה שֶּׁהָיוּ
לִפְעָמִים אַתְּ כְּבָר צוֹחֶקֶת
לֹא תָּמִיד אַתְּ לְבַדֵּךְ
וְרָאִיתִי אֶת הַשֶּׁקֶר
וְנִחַשְׁתִּי אֶת הָאֱמֶת
וְאָמַרְתִּי זֶה בְּסֵדֶר
לֹא צָרִיךְ לְהִתְאַהֵב
וְאֶפְשָׁר לִחְיוֹת גַּם כָּכָה
וְאֶפְשָׁר בִּכְלָל לִחְיוֹת
גַּם בְּלִי אֹשֶר, בְּלִי לָדַעַת
בִּשְׁבִיל מָה וָמִי וְאֵיךְ
וְרָצִיתִי לַעֲזֹר לָךְ
וְרָצִיתִי לַעֲזֹר
וְהָיָה בָּךְ אֵיזֶה אֹמֶץ
וְהָיָה בָּךְ אֵיזֶה אוֹר
שֶׁדָּחָה מִיָּד כָּל חֶסֶד
וְדָחָה כָּל נְדָבָה
וְהָיָה בָּךְ אֵיזֶה יֹשֶר
וְהָיִית פָּשׁוּט יָפָה.
וְהִבַּטְתִּי אַחֲרַיִךְ
וְרָאִיתִי אֵיךְ דְּמוּתֵךְ
שׁוּב חוֹזֶרֶת אֶל הַחֹשֶךְ
נֶעֱלֶמֶת אֶל לֵילֵךְ
וְרָצִיתִי לַעֲזֹר לָךְ
אֲבָל גַּם הֵבַנְתִּי כִּי
עוֹד אֶפְשָׁר לִחְיוֹת גַּם כָּכָה
וּבָזֶה עָזַרְתְּ אַתְּ לִי.
הנך יושבת על ידי
מילים: דוד פוגל / לחן: נטשה כהן
הִנָּךְ יוֹשְׁבָה עַל יָדִי,
צְלָלֵינוּ גָּדְלוּ מֶנּוּ.
הַנֵּר כָּבֶה,
הָאֹשֶר כְּבָר בָּא וּכְבָר הָלָךְ.
לִבֵּנוּ יִדְאַב,
נוּגִים נֵשֵׁבָה,
כִּילָדִים עֲנָשָׁם הָרַב.
הִנָּךְ יוֹשְׁבָה עַל יָדִי,
צְלָלֵינוּ גָּדְלוּ מֶנּוּ.
כאשר תהיי
מילים: נתן זך / לחן: נטשה כהן
כַּאֲשֶׁר תִּהְיִי עֲיֵפָה וּלְבָנָה
וְתֵשְׁבִי עַל הַמַּדְרֵגָה בָּאוֹטוֹבּוּס
אֲנִי אָבוֹא מֵאָחוֹר
וְאֶסְלַח.
וְאַתְּ לֹא תַּכִּירִי אוֹתִי,
אֶת שֶׁהָלַךְ בְּטֶרֶם בָּא,
וְרַק תִּזְכְּרִי אוֹתִי
בְּאַהֲבָה.
וְאָז אַתְּ תָּבִינִי פִּתְאֹם
בְּשֶׁל מָה לֹא נִתָּן לִי לוֹמַר לָךְ
אֶת כָּל הַמִּלִּים הַיָּפוֹת
שֶׁסָּחַרְתִּי בָּהֶן בַּשִּׁירִים.
וְאַתְּ תַּתְמִיהִי חִיּוּךְ אֱוִילִי
וְאִם אֵינִי טוֹעֶה:
לֹא תֹּאמְרִי דָּבָר.
לפעמים
מילים: נתן זך / לחן: נטשה כהן
לִפְעָמִים אֲנִי יוֹצֵא מֵהַחֶדֶר וּמְצַלְצֵל לְעַצְמִי.
אֲנִי מִסְתַּכֵּל מִי בָּא וַאֲנִי נִדְהָם:
לֹא יָדַעְתִּי שֶׁכָּל-כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן עָמַדְתִּי שָׁם.
מִי שֶׁחִכִּיתִי לוֹ לֹא בָּא, אֲנִי כּוֹתֵב לוֹ
מִכְתָּב. עַכְשָׁו, אֲנִי כּוֹתֵב, שִׁלְהֵי חֹרֶף וְהָאָבִיב
נִכַּר אֶצְלִי אֲפִלּוּ בָּעֲצִיצִים שֶׁעַל הַגַּג.
כְּשֶׁכְּבוֹדוֹ יָבוֹא, אֲנִי מוֹסִיף, אָכִין לוֹ חַג.
בֵּינְתַיִם הָרוּחוֹת עוֹדָן קְרִירוֹת. רַעַשׁ הָעִיר חַם, מַעֲבִיר
מִמֶּנִּי אֶת רַעַשׁ הַיָּם. לַהֲקוֹת זַרְזִירִים בִּצְרִיחוֹת צְרוּדוֹת.
כָּעֵת נִרְדְּמוּ. גּוּשִׁים שְׁחוֹרִים הָעֵצִים. קָרִיר.
אֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר לִכְבוֹדוֹ מַשֶּׁהוּ, מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד, שֶׁלֹּא אָמַרְתִּי מֵעוֹלָם.
אֲנִי מְחַפֵּשׂ עַל הַשֻּׁלְחָן וְיָדִי נִתְקֶלֶת שׁוּב בַּגַּפְרוּרִים. אֲנִי מַמְשִׁיךְ וְכוֹתֵב.
הוֹלֵךְ סוֹבֵב כָּל זֶה, מָה?! הוֹלֵךְ סוֹבֵב.
Таганка
מילים ולחן:
Цыганка с картами,
дорога дальняя,
дорога дальняя,
казенный дом.
Быть может старая
тюрьма Таганская
меня парнишечку
по-новой ждет.
Таганка,
все ночи полные огня...
Таганка,
зачем сгубила ты меня?
Таганка,
я твой бессменный арестант,
погибли юность и талант
в стенах твоих.
Я знаю, милая,
больше не встретимся,
дороги разные
нам суждены.
Опять по пятницам
пойдут свидания
и слезы горькие
моей родни.