שנינו רבים, מדברים אבל לא מקשיבים
מחליפים מקומות ישיבה, אין ביננו הבנה
חושך מאיים, הסיפור רחוק מלהסתיים
מסובבת ת׳ראש על הכר, לא נרדמת עד מחר
איך מדגדג לי להעיר אותך
לא אוכל לישון בלי להרגיש אותך
את מה שאמרתי לוקחת חזרה
נצמדת אליך עד הבוקר הבא
שמש מתגנב, שני סוכר ממתיק את הכאב
אם הפחד שומר או סוהר, אם נלמד לוותר
איך זה לפעמים, מכאיבים למי שאוהבים
מכוונים אל אותה החולשה את חיצי המריבה
איך מדגדג לי להעיר אותך
לא אוכל לישון בלי להרגיש אותך
את מה שאמרתי לוקחת חזרה
נצמדת אליך עד הבוקר הבא
העולם עצר
עוד נתחיל את כל מה שנגמר
נתחבק ונשיר ונסלח
העולם יפתח
נצמדת אליך עד הבוקר הבא…