איך עומדים
חיים ומוות זה מול זה.
איך הומים
הם זה אל זה.
איך נוגעים
הם, איך
קלוּעים
הם זה בזה
בשורש ערייתם.
איך בלי-הרף הם מוזגים
וַמֲעִרים
מזה לזה, מזה
אל זה, כמו זוג,
כמו שני
נאהבים,
את מוַהל
ישותם.
זה בזה הם מהולים,
וגם אני עכשיו
כמו נהר
שנמזגו בו צמד
נחלים,
ולא ידעתי זאת, לא כך,
שהחיים, במלוא ֵי ָשׁם
הוִֹוים
רק שם, בקו
הגבול -
וכאילו
מעולם עוד לא
חייתי, וכמו דבר
מכל אשר קרה לי ִ
לא ממש היה, עד
שׁאתּ,
ִעד
שׁמתּ -