גם אנחנו ידענו שעות של זהב כשגוף ונפש היו מכוונים,
היינו רוקדים עם אהובינו לאורו של ירח מלא,
וישבנו עם חכמים וטובים כשלשונות התעצמו לשנונות ועליזות.
הרגשנו את התהילה המתפרצת מושרת מלב מהדהד.
אבל יד גסה ורכילות ההמון המופקר,
נרקחו ללחשים מתעתעים בהמון,
כל מילה כמו שלום ואהבה, כל דיבור חיובי ושפוי,
הוכפשו, חוללו, קולקלו, בחריקה מכנית מחרידה.
שום סגנון תרבותי לא שרד בתוהו הזה,
אלא העיוות, הקול החשאי האירוני וחד הגוון.
ואנחנו, היכן נמצא מחסה
לשם שמחה או להתרצות בלבד,
ואנחנו, היכן נמצא מחסה
כאשר מעט כל כך נשאר על כנו