לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ
וּמִבֵּית אָבִיךָ,
אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.
וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל,
ואֲבָרֶכְךָ,
וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ;
והְיֵה, בְּרָכָה.
וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ,
וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר;
וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.

הַקַּיִץ גֹּוֵעַ מִתּוֹךְ זָהָב וָכֶתֶם
וּמִתּוֹךְ הָאַרְגָּמָן
שֶׁל-שַׁלֶּכֶת הַגַּנִּים וְשֶׁל-עָבֵי עַרְבָּיִם
הַמִּתְבּוֹסְסוֹת בְּדָמָן.

וּמִתְרוֹקֵן הַפַּרְדֵּס. רַק טַיָּלִים יְחִידִים
וְטַיָּלוֹת יְחִידוֹת
יִשְׂאוּ עֵינָם הַנּוֹהָה אַחֲרֵי מְעוּף הָאַחֲרוֹנָה
בְּשַׁיָּרוֹת הַחֲסִידוֹת.

וּמִתְיַתֵּם הַלֵּב. עוֹד מְעַט וְיוֹם סַגְרִיר
עַל-הַחַלּוֹן יִתְדַּפֵּק בִּדְמָמָה:
"בְּדַקְתֶּם נַעֲלֵיכֶם? טִלֵּאתֶם אַדַּרְתְּכֶם?
צְאוּ הָכִינוּ תַּפּוּחֵי אֲדָמָה."

ביום שבת, באור חמה
בי משתוממת הנשמה
אם נכונה היא השמועה
שמה זה מי ומי זה מה.

ביום ראשון ביום ענן
נוקב בי שוב ספק ישן
ואנכי שוקל ודן
אם שם זה פה ופה זה כאן

ברוח קל ביום שני
הריני בא אל בית שכני
לשאול אותו בבכי ונהי
אם זוהי הוא או זהו היא.

ביום שלישי, בשלג צח,
עת מנצנץ הכפור בסבך,
הכל רואים – האח, האח, -
שכך זה איך.. אך איך זה כך?

התזמורת

חנן, ולטר, קנטור ועשת
הקימו תזמורת.
חנן על חליל
ולטר על כינור
קנטור על כינור
ועשת על פסנתר.
והם מנגנים מתי?
בטו בשבט ובאחד במאי.

פעם ראשונה בבית שימוש של הגדולים

בית כסא בלי כסא,
איך אני אעשה?
מי יודע אם אוכל
להחזיק שיווי משקל?
מימיני אחד מכפתר
משמאלי אחד מתחיל
ואני עומד באמצע
ואני עוד לא רגיל,
ואני מביט ימינה
ואני מביט לשמאל
משתדל - ולא יכול.
רוצה רוצה
לא יוצא

מקלחת משותפת

תחת אל תחת
במקלחת
מוטלה
ויוסלה
וריסמן
וויסמן
הלולנים
העגלונים
הרפתנים
הסנדלרים
הנגרים
מכל העבודות, מכל הענפים,
כולם רועדים, כולם יחפים,
כולם מחכים לכפכפים.

כאשר אל ארץ הנכר שלחתיך, צורב
חיפשתי לך, לחורף קר, זוג מכנסיים
עבים, בשביל (האהובים) האחוריים
וגם גרביים לרגליך, הסרוגים היטב

ולחזך, ולגופך למטה גם
וצמר צח לגב אשר שומם
כדי מה שאוהב שיתחמם
ואז גם לי ממך יהיה קצת חם

כך הלבשתיך בדאגה פותה
כמו שהפשטתי אותך (נדיר מדי!
הלוואי עשיתי זאת יותר, הלוואי!)

יהיה לך לבושי כהפשטה!
עכשיו, נדמה לי, משומר כל מה שבך
שלא ירגיש בקור, ולי נחסך

נישא נישא נא כולנו תפילה
ונודה לבורא איש בצלם
על נס על נס כה גדול ונפלא
שאירע בעירנו בחלם

מזל טוב הו מזל טוב למגיד המופלא
מחוליו הבריא וגם ילד עגלה
ובעזרת שמיים וחכמי העיר כולה
למצוות ולחופה נגדלה

הן ראוי להשיבם העירה
לכבודם משתה גדול נכינה
נעמיסם בכרכרה ובשירה
אל הדרך בתוף ובנגינה

אך לחכמי חלם כמו לכל היהודים
אין שמחה שלמה בלי סבל ונדודים
כי האדונים האמיתי של הפרה
סירב אז לקבל את הגזירה

גזלנים, את עגלתי השיבו
בעל האכסניה זעק אז הוא
את אשתו ואת בנותיו הציב הוא
מכל צד באופנים אחזו

נו, לכל צרה לכל בעיה לכל קושיה
יש פתרון לה וגם יש כאן תושייה
ואך תינתן זכות הבחירה פה לקטנה
תעשה היא ת'בחירה הנכונה

בין השניים העגלה הוצבה
בקרנות זווית של החצר
את זנבה הפשילה היא ושבה
אל חיקו החמים של האבא

תנו ליבכם שרק בחלם נס כזה יקרה
שעגלה תבחר במגיד כהורה
וחכמי העיר אז היללוה כאחד
נבחר המגיד ונאמר הידד

נישא נישא נא כולנו תפילה
ונודה לבורא איש בצלם
על נס על נס כה גדול ונפלא
שאירע בעירנו בחלם

בלילה בלילה מולך לו החושך
זה מלך בלי ראש, בלי שרביט ובלי כתר
רק אדרת שחורה עם חורים של זהב
הוא פורש ומסתיר בה את כל העולם
אין חרב למלך אין כובע נחושת
סכין מבהיקה לא מחביא הוא בסתר
ובכל זאת המלך הזה המוזר
בלי לזעוף בלי לתקוף כה מפחיד את כולם

כן כל זה קורה בלילה בלילה
בזמן שקוראים לו מאד מאוחר
כששני מחוגי השעון נפגשים
בדיוק במקום בין היום ומחר

פרחים מקפלים את עלי הכותרת
כשמלך הלילה לארץ יורד
צפורים עייפות ישנות על ענף
לילדים מחכות המיטות החמות
מנצנץ הזהב מכל חור באדרת
ובכל זאת החושך גדול וכבד
מתכסים ילדים עד מעבר לראש
לחופשי אז יוצאים כל מיני חלומות

כן כל זה קורה בלילה בלילה...

מי לא שמע עוד על מלך הלילה
מי מן החושך בכלל לא פוחד
מי לא חלם כל מיני חלומות
שהעירו אותו מבוהל ורועד

חולמים בליל חורף על שמש זורחת
בלילה של קיץ על גשם יורד
חולמים שקמים ורואים איך בבוקר
כל מה שחלמנו קורה באמת

כן כל זה קורה בלילה בלילה...

לְכִי לָךְ לִישֹׁן סִינְדֶּרֶלָה
הַדְּלַעַת הַלַּיְלָה כְּבָר לֹא
גַּם זוּג הַסּוּסִים הֶעָיֵף לֹא
גַּם לֹא הָרַכָּב לֹא הוּא לֹא

הָשִׁיבִי לַכּוֹבַע שְׁפַנַּיִךְ
קַוִּי לַחֲצוֹת שֶׁל מָחָר
וְלַיְלָה שָׁחֹור מֵעָלַיִךְ
יַסְתִּיר כְּאֵבֵךְ זֶה הַמַּר

הַנֶּשֶׁף קוֹרֶה בִּלְעָדַיִךְ
נָסִיךְ שָׁם רוֹקֵד בִּסְעָרָה
הֵי סִינְדִּי חִזְרִי לִדְלָיַיִךְ
הַנַּעַל שֶׁלָּךְ כְּבָר שְׁבוּרָה

חִלְצִי סִינְדֶּרֶל סַנְדָּלַיִךְ
הַדְּלַעַת הַלַּיְלָה כְּבָר לֹא
נַסִּי לַעֲצֹם אֶת עֵינַיִךְ
הַלַּיְלָה – לֵיְלֵךְ לֹא לֵילוֹ

בַּנֶּשֶׁף הַרְבֵּה סִינְדֶּרֶלוֹת
וְלָךְ יֵשׁ רַק דְּלָעָת זָהָב
חִלְמִי שֶׁאוּלַי זֶה קוֹרֶה לוֹ
שֶׁבָּךְ הַנָּסִיך מְאוֹהָב

הַנֶּשֶׁף קוֹרֶה בִּלְעָדַיִיךְ...

הוֹשִׁיטִי לַרָץ אֶת רַגְלַיִיך
וּתְנִי לַנָּסִיךְ עוֹד תִּקְוָה
וּכְשֶׁתִּפְקְחִי אֶת עֵינַיִיך
יַמְתִּין לָךּ סִפּוּר אַהֲבָה

הַנֶּשֶׁף נָדַם בִּלְעָדַיִךְ
נָסִיךְ בָּךּ חוֹשֵׁק בִּסְעָרָה
הֵי סִינְדִּי עִזְבִי אֶת דְּלָיַיִךְ
שִׂמְלַת הַכְּלוּלוֹת כְּבָר תְּפוּרָה

באתי עד הלום ואיך אתיר שרוך נעל?
איך אנער מרגל זהב המשעולים?
כבד מזלות ירד עלי ממעל
אלוהים גדולים.

לפנים אמרתי: הוא כל כך גבוה,
איך תשיג ידי לקטוף כוכב מבשיל?
כשם המפורש אלחש עתה: גלבוע!
ואילן הליל פרותיו ישיל.

שירו לי השיר, אני אכתוב לאמא:
אל תבכי בלילה, טוב לבנך המך.
טוב לו כמו אז, עת על ערשו הנעימה
אמאל'ה השיר על גדי לבן וצח.

גלבוע - זה נשמע כרמז-דרש-וסוד.
וכמו יונת חז''ל שכינה מנהמה פה.
זה ריח הגוילים, או שם המפורש
מכרם המליצות אשר למאפו.

אך זה גם רגב חי. ופשט של דרדרים.
של חלודת ההר. של ילל תן בליל.
זה פשר החזון, בגלוש העדרים,
שבן מעקדה רואה קרני האיל.

שירו לי השיר...

הבריכני, אלי, כגמל פרוק טען,
פה למרגלותיך אנפש מעט.
שירו לי השיר: יפים לילות-בכנען...
כזמירות שבת.

שירו לי השיר...

כשמומי הזקן חושב על בריחה מביתו הקשה
הוא יונק מקטרתו ופולט בעשן מסתלסל
תרוצים של חוסר ברירה
הלא חפיסת סיגריות אחת קטנה היא המציאות,
השיעול הצרוד הוא הצמיתות המצמיתה
הסימן המובהק להשארות הנפש במקום השנוא עליו,

אט אט חודרת אליו ההכרה
כי יגמל מעישון רק ביום מותו - - -
קשישא, זה עוד לא הכל
בשל הוויסקי שלך הבוגדני, תמשיך לחיות בעינוג כביכול
עד שיפילך הניקוטין

בן-אדם, השכר אינו מיטיב זמנים קשים,
הוא רק מטשטש אותם
הופך בהם והופך ונפלט כבועת אשליה
כן הזמנים קשים היום
מתי לא?

מה יעשה גבר עקר מלים, מודע לחולשות בן-אנוש
כדי לפצות רוחו הנכאה,
אולי ימלט אל השדה, יתכרבל בין רוחות השמים,
ישק לעלים הנושרים בסופה כאותו ילד לבן ותמהוני
השותה משלוליות מי שלג שהפשירו באביב, או מוטב
ישב בשקט על ספסל העץ הישן שבנה במאה שעברה
יחשוב בעתיד על דברים שהפסיד בחייו,
יאזין לשקשוק קרונות הרכבת במסעם אל הזמן השאול

יזכר בנסיעותיו אל נערת החוף שלו
שהעדיפה שיכור מועד על פניו
וגזרה את דינו לחיות עם אביו
עד רדתו של זה אלי בור, סוף פסוק;
כמעט בריחות רבות חווה מומי בשנות חייו
ובין לבין

בן-אדם, השכר אינו מיטיב זמנים קשים...