אַף אֶחָד לֹא כּוֹתֵב שִׁיר עַל אַבָּא.
בַּת וּבֵן לֹא יְחַלְּלוּ מַנְגִּינָה.
מְדַּפְדֵּף בְּחַיַּי וְרוֹאֶה אֶת הַכֹּל,
מְדַמֶּה רְגָעִים יָפִים.
כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ מְנַסֶּה לְזַהוֹת
אֶת שְׁבִיל בְּרִיחָתוֹ,
כָּל יוֹם מְנַסֶּה לִרְאוֹת
הַאִם מָצָא הוּא אֶת מְנוּחָתוֹ.
אַבָּא יָקָר לִי, אַתָּה כְּמוֹ חַיַּי,
רוֹצֶה אֲנִי לִהְיוֹת בִּשְׁבִילְךָ.

וּמִי יְסַפֵּר עָלֶיךָ אֶת סִפּוּרְךָ,
וּמִי יְנַגֵּן עָלֶיךָ אֶת שִׁירְךָ?!
זֶה אֲנִי הוּא בִּנְךָ שֶׁלִּי פָּתַחְתָּ
אֶת יַם הַמִּלִּים הַנִפְלָאוֹת –
פּוֹרְצוֹת בְּגַעַשׁ, אֶל מֶרְחַב הָאוֹר,
וְאַתָּה אוּלַי שׁוֹמֵעַ.

אַף אֶחָד לֹא שׁוֹרֵר עָלֶיךָ גַּעְגּוּעַ,
חַיֶּיךָ בְּמֵרוֹץ הַהַתְחָלוֹת,
אַף אֶחָד לֹא יָצָא אֵלֶיךָ לִרְאוֹת.
חַיֶּיךָ מְלֵאֵי תִּקְווֹת,
וַאֲנִי עַד הֱיוֹת הַסָּב חִכִּיתִי,
לִכְתֹּב שִׁיר עָלֶיךָ,
חוֹתֵר בְּתוֹךְ מַלְבּוּשְׁךָ
בְּדִמְיוֹנִי, חַי אֶת שְׁתִיקָתְךָ.
אַבָּא יָקָר לִי אַתָּה, כְּמוֹ חַיַּי,
זוֹכֵר אֵיךְ אִתְּךָ הָיוּ שְׂמֵחִים יָמַי.

עַכְשָׁיו אֲנִי כָּתַבְתִּי שִׁיר, עָלֶיךָ אַבָּא,
הִרְגַּשְׁתִּי אֶת שְׁבִיל חַיֶּיךָ הַתָּלוּל, נֶאֱחַזְתָּ בְּכָל כֹּחֲךָ הַנּוֹעָז
וּבְתוֹךְ שְׁבִיבֵי זִכְרוֹנִי,
אֵשׁ הַחֹפֶשׁ בְּךָ בָּעֲרָה.
אֵשׁ רְדוּמָה הִיא,
כָּךְ בְּגַעְגּוּעַי
אֶשְׁלַח מִלִּים אֶל מֶרְחַב דִּמְיוֹנִי,
וְאִם תִּהְיֶה שָׁם לִתְפֹּס אַחַת מֵהֵן,
שְׁלַח נָא לִי בַּחֲזָרָה, אֱמֹר לִי כֵּן.

אֲנִי אֲסַפֵּר לָהֶם אֶת סִפּוּרְךָ,
אֶת שִׁירְךָ אֲנַגֵּן וְאֶקְרָא
זֶה אֲנִי הוּא בִּנְךָ, אֲשֶׁר לוֹ פָּתַחְתָּ
אֶת יַם הַמִּלִּים, הַמַּנְגִּינוֹת
פּוֹרְצוֹת בְּרֶגֶשׁ, מִתְגַּעְגֵּעַ, אֵלֶיךָ
וְאַתָּה וַדַּאי שׁוֹמֵעַ…

תַחֲרוֹט הַחֵרוּת אֶת שְׁמָהּ,
לֹא תָּמִיד תֵּדַע,
אֶת שְׁלוֹמָהּ.
תִּצְעַק אֶת שְׁמָהּ,
לֹא תָנוּחַ דָּרְכָּה,
שָׁמַיִם יִרְאוּ אֶת תִּפְאַרְתָּהּ.

יָרֵחַ וָשֶׁמֶשׁ אֶת מְנוּסַתָּה.
כּוֹכָבִים חָפְשִׁיִּים,
בִּרְקִיעַ אֳפֶל
כּוֹכָבִים שׁוֹתְקִים,
מַמְשִׁיכִים לְהַתֵּל.
יִצְחֲקוּ לָנוּ הַמַּבִּיטִים,
רַק חוֹשְׁבִים אוֹתָם,
לֹא מַמָּשׁ יוֹדְעִים.

כַּמָּה יוּכַל אָדָם, לִהְיוֹת עַצְמוֹ,
הַאִם דָּבָר לֹא מִשְׁתַּנֶּה,
הַאִם לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת מַעֲנֶה?
לְנַגֵּן מַנְגִּינוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁל אַהֲבָה.

הַאִם תִּבְרַח הַשַּׁלְוָה,
אִם תַעֲנֶה לְחֵירוּתְךָ?
וְאוּלַי לֹא אַהֲבָה הִיא,
זוֹ תָּפֵר אֶת הַחֵרוּת,
תַּעֲצוֹר אֶת עַצְמִי,
תַּחֲסוֹם אֶת דַּרְכִּי,
לֹא תִּשְׁאַל לִרְצוֹנִי.

1.הַחַיִּים הַיָּפִים, בְּכָל מָקוֹם נִמְצָאִים, עיבוד:סער גז
מְחַכִּים לָךְ בְּפִינוֹת קְטַנּוֹת,בֵּין עֳפָאיִם,
אוֹ לְיַד הַנַחַל שֶׁזּוֹרֵם,
מַשְׁקֶה עֲדָרִים וּצְמָחִים.
צִיּוּץ צִפֳּרִים וּקְרִיאוֹת עוֹרְבִים,
יִשָּׁמְעוּ לְךָ אִם רַק תַּקְשִׁיב, מְאֹד שׁוֹנִים.

2תַּבִּיט בַּטֶּבַע,תִּבְחָן הֲלִיכוֹתָיו,
תִּרְצֶה לָדַעַת בְּעָתִיד וְגַם עַכְשָׁו,
מַה יִקְרֶה מָחָר, ּכְשֶׁתֹּאהַב.
תִּטְעַם אֶת הַפְּרִי,לֹא תֹּאמַר אָסוּר,
תַּקְשִׁיב לָרוּחַ לַגֶּשֶׁם, לַבָּרָק הַמָּסוּר –
יִקְרָא לָעֲנָנִים לַעֲשׂוֹת חוֹבָתָם,
פזמון:
כִּי הָאֹשֶׁר הוּא סַם הַחַיִּים הַטּוֹבִים,
אֲשֶׁר כֻּלָּנוּ כָּל הַזְּמַן מְחַפְּשִׂים.
תִּמְצָא אוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם,
תֵּמַצֶה אוֹתוֹ עַד תֹּם.
כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ תִרְאֶה אֶת אַשְׁרְך
חָי אַתָּה לְמַעַנְךָ וּלְמַעַן אֲהוּבֶיךָ,ָ.

3.לְהַשְׁקוֹת רְגָבִים, צְמֵאִים מְחַכִּים,
זֶרַע אֶחָד קָטֹן , מְחַכֶּה לְטִיפָּה
תַּרְטִיב אֶת כּוּלוֹ,
תַּרְטִיב מַצָּעוֹ, תִקְרָא לְיִצְרוֹ,
יֵצֶר הַקִּיּוּם, יֵצֶר שְׂרִידּוּתוֹ, יֵצֶר חַיָּיו,
לְהַמְשִׁיךְ אֶת שֶׁהָיָה לְפָנָיו.

4.הַחַיִּים מַעְיַן נוֹבֵעַ ולֵב מַרְגִּיעַ,
לֵב אָדָם וְכָל חָי בַּאֲשֶׁר יוֹפִיעַ.
כַּך יַרְטִיב שְׂפָתָיו בְּמַיִם זַכִּים,
מֵבִין אֶת מַהוּת הַחַיִּים הַטּוֹבִים.
הַחַיִּים הֵם זְרִיחָה וְשֶׁל אֹשֶׁר נִפְלָא,
שֶׁמֶשׁ תִּזְחַל מַעְלָה תָּבִיא הַתֶשֶׁר,

פזמון:………………לאחר מכן בית 1
5.יוֹם חָדָשׁ הוֹפִיעַ וּבְתוֹכוֹ מַצְנִיעַ,
הַפְתָּעוֹת חַיִּים לְכֻלָם, הוּא יַצִּיעַ.
כָּךְ לִשְׁלוֹף מִתֹּךְ שְׁלַל חֲלוֹמוֹת,
שֶבַּיּוֹם הַהוּא, יוּכַל לִהְיוֹת.
הַדָּבָר הַיָּפֶה, שָׁאַתָּה תִּבְחַר לַעֲשׂוֹת,
בְּלִי לִפְזֹל מִדַּי, הַצִּדָּה וְלִרְאוֹת,
פזמון:
כִּי הָאֹשֶׁר הוּא סַם הַחַיִּים הַטּוֹבִים,
אֲשֶׁר כֻּלָּנוּ כָּל הַזְּמַן מְחַפְּשִׂים.
תִּמְצָא אוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם,
תִּמְצֶה אוֹתוֹ עַד תֹּם.
כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ תִרְאֶה אֶת אַשְׁרְך
חָי אַתָּה לְמַעַנְךָ וּלְמַעַן אֲהוּבֶיךָ,ָ.

שָׁקוּעַ כֻּלִּי בְּתוֹךְ הַמַּיִם,
כָּךְ סְתָם בֵּין הָעַרְבַּיִם.
מְחַכֶּה לַשְּׁקִיעָה.
יָם שָׁקֵט, חָלָק, רָגוּעַ,
אֶל הָאֹפֶק בְּגַעְגּוּעַ.

הֵיכָן נֶעֶלְמוּ מַחְלְפוֹתָיו,
מַחְלָפוֹת לְבָנוֹת שֶׁאֹהַב?
דּוֹהֲרוֹת לְעֵבֶר הַחוֹף,
וְהִנֵּה עַכְשָׁיו שֶׁקֶט כְּאִלּוּ סוֹף.

סוֹף הַיּוֹם מַגִּיעַ, הַיּוֹם שֶׁמִּתְקַצֵּר,
הוּא הָרִאשׁוֹן וְלֹא אַחֵר.
מְחַכֶּה אִתִּי לַשְּׁקִיעָה,
שְׁקִיעָה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ.

יוֹם בָּהִיר וְאֹפֶק מַזְהִיר,
שֶׁמֶשׁ צוֹנַחַת לְאִטָּהּ.
כָּךְ לְתוֹךְ מַעֲלִית,
אֲטוּמָה לְתוֹךְ הַיָּם,
תַּעֲבִיר אֶת הָאוֹר מִפֹּה לְשָׁם.

הִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁל הַפְּרֵדָה,
קְצָת לִרְאוֹת אֶת הִלַּת הַשְּׁקִיעָה,

היה הוא בא אלי במשעולי חצות,
וכוכבים נושרים עד מפתני לווהו
כמוני יהלך גם הוא אובד עצות
בין הצללים אשר בליל ינועו

ולא אדע איך זה לפתע בא.
על דלת נעולה איך הוא יכול לפסוח?
אבל- הנה הוא פה,
וכאילו לי נשבע
אותי עד נצח לא לשְׁכֹּח

ראשו הטוב ירכין מעל למראשותי,
מאישוני עיניו עצבות לילית ניגרת.
וככה לי ילחש אחד מִנִּי אַחַי:
יש צו- תמיד
לדרך אחרת.

כִּרְחוש פרחי בִּצָּה בְּרֶקֶק העולם
בסמטאות ערים רוחשים בתי מרזח
וכל מלאך נפיל,בצלם בין אדם,
את גיהינום ליבו ייטיב שם לבדח.

לא אם למיֻתָּמִים בכל רגעי הליל,
לא בקר לשעות,הנגזלות לפתע
חַיֵּך אדם ודום… חַיֵּך אחי הצל
כי נפש עתידות בין אתמוליה מתה

וכך היה לוחש בזרוע החצות,
עת אורו שתי עיניו בעצב הסולח,
וכוכבים נשרו כמו אובדי עצות,
כמוני
וכמוך
האורח.

אֲהוּבָה הִיא מֵאֹד אַךְ לֹא רוֹאָה,
אֲהוּבָה, הִיא תָמִיד לֹא שׁוֹמַעַת עָצְמָה.
אֵיךְ לְצֵאת לֵחָפְשִׁי,
אַת לֹא יוֹדַעַת,
עוֹלָמֵךְ תקחי בֵּיָדַיְים אוֹהֲבוֹת
שֶׁאֶפְשָׁר אוֹתָן תמיד לְכַנּוֹת.
כְמּו אוֹתָּם המַּרְאוֹת,
לחוֹפוֹ שֶל הַגַּן.

עוֹלָם פְּרָטִי נוֹטֵף שֶׁמֶן.
הוא מַדְלִיק אֶת נֵר האהבה,
שֶׁל הַחֹפֶשׁ רוֹצֶה לְהַגִּיד.
עוּפִי אֶל מְקוֹמוֹת שֶׁרָצִית,
אַל תִּסְתַּכְּלִי לְאָחוֹר-
עַד שֶּׁהָיִית,
אוֹתָהּ אִשָׁהּ חֹפְשִׁית.

תָּבוֹאִי לְאֲהוּבֶך אוֹתָהּ אַחַת,
תֹּאמְרִי הִנֵּה אֲנִי אַחֶרֶת בְּמִקְצָת.
מִתְחַבֶּרֶת לְאֲהוּבִי,
גַּם בִּשְׁבִילִי.
אֶת נֵרוֹתַיִך תַּמְשִׁיכִי לְהַדְלִיק,
לִפְעָמִים יִתְחַבֵּר אֲהוּבֵך בצי'ק.
לִפְעָמִים יִסְתַּכֵּל יִבְחָן,
יְנַסֶּה לְהָבִין לְאָן.

וְאַתְּ תַּשִׁירִי לוֹ אֶת הַשִּׁיר,
תַּרְאִי לוֹ כַּמָּה בָּהִיר.
וְהַיּוֹם יֲחלוֹף בְּכֵּיף,
אַף אֶחָד לֹא יִתְעַיֵּף.
וְאַתְּ תַּשִׁירִי לוֹ אֶת הַשּׁיר,
תַּרְאִי לוֹ כַּמָּה בָּהִיר
הַצִּפֳּרִים יַמְשִׁיכוּ לְזַמֵר,
אַף אֶחָד לֹא יַחֲזִיק אֶת הַנֵּר.

מִבַּעַד לְרוּחִי,
מָצָאתִי אֶת עַצְמִי,
נוֹגֵעַ בְּרִגְשׁוֹת אֲנָשִׁים .
חֶלְקָם מוּכָּרִים,
רוּבָּם לֹא.
כָּךְ אֲנִי יוֹשֵׁב בְּתוֹכָם,
מִשְׁתַּתֵּף בְּיוֹם הַשָּׁנָה.

יוֹם זיִכָּרוֹן כָּאוּב,
לְיֶלֶד הָנִפְלָא.
נְעָרִים וּנְעָרוֹת,
בּוֹגְרִים וּבוֹגְרוֹת,
אֲבוֹת וְאִמָּהוֹת,
סָבִים וְסָבְתוֹת.
מִתְמַקְּדִים כוּלָּם,
בְּמָסָךְ גָּדוֹל עַל קִיר,
בְּחֶדֶר שֶׁגָּדַל עִם הַשָּׁנִים.
סִפּוּר וְשִׁיר מִתְעַרְבְּבִים,
מִלִּים שׁוֹכְבוֹת עַל מִלִּים,
חוֹדְרוֹת לְלֵב כּוֹאֵב.

זיִכְרוֹנוֹת מִשָּׁנִים,
קְרוֹבוֹת וּרְחוֹקוֹת,
רַק שֶׁבַע שָׁנִים עָבְרוּ מֵאָז,
יוֹם אָרוּר וְכוֹאֵב,
שֶׁל מִשְׁפָּחָה גְּדוֹלָה,
כַּך אִיבְּדָה הִיא עוֹלָמָה
הָיָה הוּא זֶה שֶׁחִבֵּר,

הוּא הָיָה זֶה שֶׁרָצָה,
תָּמִיד לִרְאוֹת מִשְׁפָּחָה.
וַאֲנִי שֶיּוֹדֵעַ סִּפּוּרִים,
שׁוֹמֵעַ עוֹד וְעוֹד,
גַּם מִמִּשְׁפָּחָה,
כָּך אָנִי רוֹאֶה אֶת הַכְּאֵב,
לֹּא יוֹדְעִים לְהַשְׁלִים.

גֶשֶׁם בַּקַּיִץ צוֹבֵעַ אֶרֶץ בְּיָרוֹק,
גֶשֶׁם בַּקַּיִץ מַרְטִיב פָּנִים בִּשְׂחוֹק.
עֲנָנִים אֲפֹרִים יְבַשְּׂרוּ, אֶת הַבְּשׂוֹרָה,
יוֹפִיעוּ פִּתְאֹם כָּךְ לְלֹא הוֹדָעָה.

יוֹרִידוּ מַהֵר אֶת גִּשְׁמֵי הַבְּרָכָה,
יִסּוֹגוּ לְאָחוֹר,בְּלִי לָשׁוּב בָּחֲזָרָה.
יִשְׁתּוּ הַצְּמָחִים הַצְּמֵאִים, לִרְוָיָה,
יַסְמִיקוּ בְּיָרֹק חָזָק, לְלֹא אַזְהָרָה.

רִגְבֵי הָאֲדָמָה יָקְהוּ, אֶת צִבְעָם,
לְלֹא בּוּשָׁה יָפִיצוּ, אֶת רֵיחָם.
רֵיחַ אֲדָמָה אֲשֶׁר, תּוֹדֶה לֶעָנָן,
שֶׁעָבַר כָּאן עִם חֲבֵרָיו, לֹא מִזְּמַן

וְכִי הֵיאַךְ צַבְעוּ הַמַּיִם, הַשְּׁקוּפִים,
הָפְכוּ אֶת הַצְּמָחִים הַנָּאִים, לִיְרֻקִּים?
וְהֵיאַךְ הֵפִיצָה הָאֲדָמָה, רֵיחָהּ לַשְׁחָקִים.
מַהוּ הַסּוֹד שֶׁל אֵלֶּה הַמַּיִם הַחַיִּים?

מַיִם טְהוֹרִים זַכִּים, יַפְרִיחוּ הַפְּרָחִים.
סוֹד הַיְקוּם כֻּלוֹ, מֻנָּח עַל כַּף יָדוֹ,
שֶׁל עָנָן אָפֹר, הַשָּׁט לוֹ לְאִטּוֹ.
שָׁט בֵּין שֶׁמֶשׁ חַמָּה וַאֲדָמָה חוּמָה,

וְלִפְעָמִים בֵּין אַפֵילָה לִלְבַנָה.
כָּךְ תָּשִיט אוֹתוֹ הָרוּחַ הַטּוֹבָה,
לֹא תִּשְׁאַל – מַדּוּעַ? לֹא תִּשְׁאַל – כְּדַאי?
תַּעֲבוֹר הִיא שָׁם בְּמִקְרֶה לְלֹא תְּנַאי.

זֹאת אֲאַחֵל לְכָל הָאָרֶץ בַּמֶּרְחָב,
כְּמוֹ אוֹתָהּ הָאָרֶץ הַיָפָה שֶׁאֹהַב.
כִּי הַיָּרֹק הוּא צֶבַע נִשְׁמָתוֹ שֶׁל הָאָדָם,
יַפְעִים אֶת הַלֵּב, יַזְרִים בְּגוּפוֹ אֶת הַדָּם.
דָּם טָהוֹר,אֲשֶׁר הֻפַק מִמַּיִם זַכִּים,
שֶׁיָּרְדוּ כְּמִמְּטָרִים מִשִׁכְבוֹת הָעֲנָנִים.

וְהִנֵּה גֶשֶׁם רַב יָרֲד,
יִסְתַּכֵּל כָּךְ עַל מִי שֶׁאָהַב.
וּמָחָר יַפְסִיק, נִסְתַּכֵּל יַחְדָּיו עַל יָרֵחַ,
וְעִשְׂבֵי קַיִץ יָפִים יִתְּנוּ רֵיחַ.
רֵיחַ מְשַּׁכֵּר אַחֲרֵי קַיִץ יָבֵשׁ,
יְבַשְּׂרוּ יִתְּנוּ אֶת מַה שֶׁיֵּשׁ.
יָרְאוּ לְכוּלָּם הִנֵּה אֲנַחְנוּ,
לַגֶּשֶׁם חִכִּינוּ וּכְשֶׁבָּא אָהַבְנוּ.
אָז קְחִי אֶת עַצְמְךָ בְּיָדַיִיִם אוֹהֲבוֹת,
וּתְנִי לַדְּבָרִים לִקְרוֹת.
כִּי מִי שֶׁטּוֹב רַק עוֹשֶׂה,
יְקַבֵּל בַּסּוׂף אֶת מַה שֶׁיִּרְצֶה.
עוֹד מְעַט יִתְפָּרֵס, מוּל עֵינֵנוּ,
שָׁטִיחַ יָפֶה, מַרְנִין אֶת לִבֵּנוּ.
אֶלֶּה אֲשֶׁר יִרְאוּ, יָחוּשׁוּ יָופְיוֹ שֶׁל הַטֶּבַע,
אֶלֶּה תָּמִיד יֵיֵהָנוּ פִּי שֶׁבַע.
זֶהוּ סוֹד הַחַיִּים, סוֹדֵנוּ הַיָּפֶה,
לֹא לַעֲשׂוֹת זֹאת, בְּקוֹל רָפֶה.
בְּקוֹל גָּדוֹל, נִצְעָק: "אוֹהֲבִים"!
נַעֲבֹר כָּךְ שְׁנֵינוּ,אֶת הַשָּׁנִים.
אָז קְחִי אֶת עַצְמֵךְ בְּיָדַיִיִם אוֹהֲבוֹת,
וּתְנִי לַדְּבָרִים לִקְרוֹת.
כִּי מִי שֶׁטּוֹב רַק עוֹשֶׂה,
יְקַבֵּל בַּסּוׂף אֶת מַה שֶׁיִּרְצֶה.

וְאִם יוֹם אֶחָד יִקְרֶה דָּבָר,
תֹּאמְרִי אֱלֹהִים…. וַאֲנִי מִקְרֶה מוּזָר.
וְאִם יוֹם אֶחָד שְׁלֵמוֹת תַגִּיעַ,
נֵדַע אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי לְהַפְתִּיעַ.
אָז קְחִי אֶת עַצְמְךָ בְּיָדַיִיִם אוֹהֲבוֹת,
וּתְנִי לַדְּבָרִים לִקְרוֹת.
כִּי מִי שֶׁטּוֹב רַק עוֹשֶׂה,
יְקַבֵּל בַּסּוׂף אֶת מַה שֶׁיִּרְצֶה.

הַדֶּרֶךְ אֲרוּכָּה וְיוֹדַעַת,
אֶת אֲשֶׁר בּוֹ נוּכַל לָגַעַת.
צוֹפֵן לָנוּ הֶעָתִיד,
לֹא חָשׁוּב מַה נָגִיד.
נֶגֶד אוֹ בְּעַד,
מַה שֶּׁנִּשְׁאַר לָנוּ בַּיָּד.

תְּמִימוֹּת הִיא דֶּרֶךְ,
חָכְמָה הִיא עֶרֶךְ.
כָּךְ נִפָּגֵשׁ בְּעֵרֶךְ,
בֵּין תְּמִימוּת,לנְכוֹנוּת.
לִמְצוֹא אֶת הַמִּשְׁקָל,
בֵּין מַלֵּא לַדָּל,

בֵּין רִיצָה אַחֲרֵי הַזַּלְזַל.
צָנַח בֵּין העֳפָאיִם,
כָּךְ יוֹתֵר נָעִים.
נִחְיֶה כָּךְ אֶת שְׁנוֹתֵינוּ,
בְּלִי לִרְאוֹת מִסְּבִיבֵנוּ?
דֶּרֶךְ אַחֶרֶת,מִתְפַּתֶּלֶת.

דֶּרֶךְ מִתְפַּצֶּלֶת.
לְהֵיכָן נָבוֹא,
נְבִיאִים כְּבָר אָמְרוּ,
לְהֵיכָן נֵלֵךְ יָדְעוּ,
לֹא שָׁאָלוּ.
תְּמִימִים אוֹ חֲכָמִים,

לְמִי הַפִּתְרוֹנִים?
כָּךְ בֵּין תְּמִימוֹת,
לְהִתְחַזּוּת לִנְבִיאוּת,
לָקְחוּ בִּלְעָדִיּוּת,
עַל הַכְּסִילוּת.

הִנֵּנִי כָּאן הַיּוֹם מַקְשִׁיב לָשִׁיר,
חוֹשֵׁב עָלֶיךָ.
עַל הַיָּמִים הָהֵם,
בָּהֶם נִגַּנּוּ לְתוֹךְ הַלַּיְלָה.
וְאַף שֶׁצָּרִיךְ אֶת
הַשָּׂדוֹת לְהַשְׁקוֹת,
מָצָאנוּ עַצְמֵנוּ,
נוֹשְׁקִים לַזְּרִיחָה.

כְּמוֹ כּוֹכָב נִשָּׂא הָיִיתָ לִי,
נָגַהתָּ אֶת אוֹרְךָ עָלָי.
וַאֲנִי הַצָּעִיר מַפְלִיג אֶל חֲלוֹמוֹת,
וְאֶל תִּקְווֹת שָׁאַתָּה יָצַרְתָּ.
הִבְטַחְתָּ.
יָדַעְתָּ לְרַגֵּשׁ אֶת סוֹבְבֶיךָ,
וּלְהָנִיף אֶת מִשְּׁקָלְךָ,
בְּצַעֲדֵי רִקּוּד מוּפלאים
בְּשׁוֹבְבוּת וּבְקַלּוּת נִמְרֶצֶת.

קֶצֶב וְשִׁירָה הָיוּ מַלְכוּת
בָּהֶם שַׁלָּטְתָ.
לִבְּךָ רַךְ כְּנוֹצָה,
וּבְּקָלוּת,דְמָעוֹת כְּבַר בְּעֵינֶיךָ,
מְסַפְּרות,
הַסִּפּוּר שֶׁל חַיֶּיךָ.
קוֹלְךָ מִתְנַגֵּן מֵּעוֹמֶק לִּיבְּךָ,

מְסַפֵּר אֶת הַמִּלִּים,
בִּשְׂפַת אִמְּך וּבִשְׂפַת ארצך
אַיֶּכָּה עַכְשׁיָו הַאִם שׁוֹמֵעַ,
אֶת זה הַשִּׁיר?
ודּוֹר שָׁלֵם עָבַר כָּךְ לנו שרת,
''לא יוּכַל אָדָם לָדַעַת,
סוֹד הַמָזָלוֹת''.

הַקָּהָל, מִי בִּסְדִינִים וּמִי בְּפוּךְ,
מִי הָיָה עָסוּק בְּמַשֶּׁהוּ וּכְבָר שָׁפוּךְ.
מִתְכּוֹנְנִים כוּלָּם לַקוֹנְצֶרְט.
נִשְׁאָרִים שׁוֹכְבִים לֹא יְכוֹלִים לָצֵאת.

הוֹפָעָה מַדְהִימָה שֶׁל לַיְלָה גָּשׁוּם.
עֲדַיִן שָֹׁקֵט אֵין מְאוּם,
כּוּלָּם מְחַכִּים עֲדַיִן לֹא שׁוֹמְעִים,
לִשְׁכַּב מְאֹד נָּעִים,

הַמְּנַצֵּחַ יוֹפִיעַ בִּסְעָרָה,
יָאִיר אֶת הַשָּׁמַיִם בִּבְעֵרָה.
אוֹת הִיא כִּי מַתְחִילָה הַהוֹפָעָה,
הָרַעַם יַזְכִּיר לְמִי שֶׁלֹּא רָאָה.
לְאַט, לְאַט, יַתְחִילוּ הָעֲנָנִים לְזַמֵר,
אֶת זִמְרָתַם בְּנִיצּוּחוֹ שֶׁל אַחֵר.
טִיפּוֹת הַרִאשׁוֹנוֹת תְּטַפְטֶפְנָה קַלּוֹת,
הַיְצִירָה תִּקָּרֵא,זִמְרַת הַטִּפּוֹת.

יְנַגְּנוּ טִיף-טַף טִיף-טַף,
נַרְגִּישׁ כְּבַר אֶת הָרֵיחַ בָּאַף.

רֵיחַ הָאֲדָמָה מֵחַלּוֹן פָּתוּחַ,
אוֹ שֶׁל אָבָק שֶׁיָּרַד כָּךְ מֵרוּחַ.
עַל הָאֲדָמָה, תְּקַבֵּל בְּאַהֲבָה,
מִטְעָן שֶׁל שָׁנָה שְׁלֵמָה.

הטיפות יעצרו את טפטופן
יצטרף המנצח למנוחתם.
ושוב יאיר בעצמה ורעם,
יזכיר את מה שכבר היה לא מזמן.

הופעה מדהימה של לילה גשום,
מערכה שניה מתחילה.
כולם מריעים עכשיו כבר שומעים
את זימרת הטיפות הנפלאה.