בנים

ואת יורדת אלף מדרגות, נוגעת כבר בתחתיות,
אין זמן ודרך לעלות, לוקחת חלק בעולם הזה, בעולם הזה.
אתה עדין מאוד, בהתחלה. כלומר, רוצה מאוד ובלי לדעת מה,
ברור שזה – רק מה שזה.
ובוא נודה, שבגילי, לולא נשאר בי איזה צד מיני,
היית בטעות חולף עליי, עובר דרכי, כאילו אני לא אני.
גם היא רוצה בנים יפים, מהבחוץ אל הבפנים,
שישמעו אותה, בכל כוחה.

מצד שני, המבטים שורפים, ברור מה שכולם חושבים,
ולא אומרים, כשהם רואים אותי, רואים אותי.
"מה זאת עושה, המשונה, ובשעה כזאת, ובמקום כזה, ובגילה",
המבטים חוסמים את הכניסה,
וזה מביך אותם, וזה סוגר אותה.
המבטים הם כמו האש אשר שרפה על המוקד
בנות פורצות בתעופה, או מי שלא היתה מספיק יפה
או מי שפג תוקפה.
גם היא רוצה בנים יפים, מהבחוץ אל הבפנים,
שישמעו אותה, בכל כוחה.

***