כל זיכרון שנשמר, כל מה שכבר נשכח.
כל חיוך של אור בלב.
כל שיר קטן מהיום-יום מילאו חיינו עד בלי תום, זה רק ניהיה יותר כואב.
האם תזכור אותם, תזכור את כולם
האם תזכור אותם, תזכור את כולם
אתה פלגי המים הזורמים בנחלים, אשר נושאים עימם דמעות של שקט.
אתה תפילת הטף, הנישאת אל המרומים.
רחם אלי על לב זועק בסתר.
בכל גל אשר נשטף, נסחפים הזכרונות.
הגעגוע שוב נחשף.
בכל שיר המתנגן, בכל חלום שנחלום,
אתה שם בכולם.
האם תזכור אותם, תזכור את כולם.
האם תזכור אותם, תזכור את כולם.
אתה פלגי המים הזורמים בנחלים, אשר נושאים עימם דמעות של שקט.
אתה תפילת הטף, הנישאת אל המרומים.
רחם אלי על לב זועק בסתר.
"מתים יחיה אל ברוב חסדו"
עכשיו נותרה רק אבן, נשארה משאלה.
נותרו זכרונות של עצב ושמחה.
מאבל לאורה, מקדרות לשמחה,
וננגב עוד דמעה.
אתה פלגי המים הזורמים בנחלים, אשר נושאים עימם דמעות של שקט.
אתה תפילת הטף, הנישאת אל המרומים.
מתוך כאב, געגוע, וגם שבר.