מוותרים על אהבה

ביום בהיר זה מתחיל להפרם, להתפוגג,
להיערם בבלגן עמוס גדול, ומתחילים משם
ליפול ולוותר, לא משתדלים להתמסר
לכל היופי שחיבר ביננו,
אז, עוד כשהיה לנו מקום בתוך הגוף,
כשהשתוקקנו לטירוף הזה, בנינו יסודות על אדמה לא יציבה,
איך זה יכול להיות שבכזאת קלות מוותרים על אהבה?
מוותרים על אהבה.

ביום פרום זה מתחיל להתבהר, שהקשר מתפורר
וצריך להתאמץ הרבה יותר אם מחליטים להתחבר, להתחדש,
כבר עייפים להתעקש, וזה מצריך הרבה כוחות,
שבתקופה כזאת פחות ישנם,
וכל מה שנותר הוא להרפות את העיקר,
את הבשלות, ולאחוז בגאווה,
איך זה יכול להיות שבכזאת קלות מוותרים על אהבה?
מוותרים על אהבה.

ביום אחר כבר קשה להיזכר,
והרגש מתהדר ומתגנדר,
לקראת עוד חוויה טובה.
איך זה יכול להיות שבכזאת קלות שוכחים עוד אהבה?
שוכחים עוד אהבה.