פְּגַשְׁתִּיהָ לְיַד עֵץ הַלִּימוֹן הַמָּתוֹק
בַּעֲרֹב הַיּוֹם כְּשֶׁרוּחַ באה מִן הַיָּם
בְּעֵינֶיהָ הַחוּמוֹת רוֹצָה לִשְׁתֹּק
וּבְעוֹרְקֶיהָ הַמִּסְתַּתְּרִים יִזְרֹם הַדָּם

וַאֲנִי מַבִּיט בְּיָפְיָהּ שֶׁנּוֹגֵעַ בְּתוֹכִי
כְּמוֹ מַרְגִּישׁ אֶת זְרִימַת וְרִידֶיהָ
יֶאֱסֹף אוֹתִי אֵלֶיהָ בְּרֶגַע אַהֲבָתִי
אֶחֱסֶה בְּצִלָּהּ דָּבָר לֹא שׁוֹמֵעַ

וְכָל זֹאת יוֹדֵעַ אֲנִי עַד קְצֵה הַגְּבוּל
בְּגִנָּה חֲשׂוּפָה תַּחַת עֵץ הַלִּימוֹן
לֹא אוּכַל אֶצְטָרֵךְ לִנְהֹג כְּמוֹ בָּתוּל
וְאֶת הַקֹּשִי לִפְתֹּר כְּבַעַל אוֹן

וְגוּפִי מְסָרֵב אֶת עַצְמוֹ לְאַבֵּד לָדַעַת
כְּמוֹ מַחֲשָׁבָה עַל מַה שֶּׁאָסוּר לָגַעַת

פזמון:אַתְּ אִשָּׁה שֶׁפַּעַם הָיוּ לָהּ כְּנָפַיִם שֶׁל פַּרְפָּר.

זָחַלְתָּ וְזָלַלְתְּ דַּיְסַת סֹלֶת מִקֶּמַח גַּס,
הִתְגַּלְגַּלְתְּ עַל הַשָּׁטִיחַ טוֹוָה סְבִיבֵךְ קוּרִים שֶׁל אָבָק,
זָחַלְתָּ וְזָלַלְתְּ דַּיְסַת סֹלֶת מִקֶּמַח גַּס,
שָׁתַקְתְּ שְׁתִיקָה שֶׁגָּדְלָה וְגָדְלָה, וּפָקְעָה.
פזמון: ַתְּ אִשָּׁה שֶׁפַּעַם הָיוּ לָהּ כְּנָפַיִם שֶׁל פַּרְפָּר.

מְרַפְרֶפֶת מִגֶּבֶר לְגֶבֶר, רוצה לִמְצֹץ חָלָב מָתוֹק,
מְרַפְרֶפֶת טִפּוֹת שֶׁל אוֹר, מִשְׁתַּקֵּף מִכְּנָפַיִם דַּקִּיקוֹת
מְרַפְרֶפֶת טִפּוֹת שֶׁל אוֹר,
צִבְעוֹנִיּוֹת זוֹהֲרוֹת מִשְׁתַּבְּרוֹת
בִּצְנִיחָתָן, גּוּפְךְ נִשְׁמָט מֵהֶן.

פזמון:אַתְּ אִשָּׁה שֶׁפַּעַם הָיוּ לָהּ כְּנָפַיִם שֶׁל פַּרְפָּר.

אִם הָיְתָה לִי עוֹד יַלְדָּה
הָיִיתִי קוֹרֵא לָהּ אַלְגִּ'יר,
וְאַתֶּם הֱיִיתֶם מְסִירִים בְּפָנַי אֶת הַכּוֹבָעִים הַקּוֹלוֹנְיָאלִיִּים
וְקוֹרְאִים לִי אַבּוּ אַלְגִּ'יר.
בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהָיְתָה פּוֹקַחַת עֵינֵי שׁוֹקוֹלָד,
הָיִיתִי אוֹמֵר: “הִנֵּה אַפְרִיקָה מִתְעוֹרֶרֶת",
וְהִיא הָיְתָה מְלַטֶּפֶת אֶת הַבְּלוֹנְד בְּרֹאשׁ אֲחוֹתָהּ
וּבְטוּחָה שֶׁגִּלְּתָה מֵחָדָשׁ אֶת הַזָּהָב.
הַגַּרְגְּרִים עַל שְׂפַת הַיָּם הָיוּ אַרְגַּז הַחוֹל שֶׁלָּהּ,
וּבִטְבִיעַת הָרֶגֶל שֶׁל הַצָּרְפָתִים שֶׁבָּרְחוּ מִשָּׁם
הָיְתָה מַחְבִּיאָה אֶת הַתְּמָרִים שֶׁנָּשְׁרוּ מֵהָעֵצִים.
“אַלְגִּ'יר", הָיִיתִי מְהַדֵּק יָדַיִם עַל מַעֲקֵה הַמִּרְפֶּסֶת וְקוֹרֵא לָהּ:
“אַלְגִּ'יר, בּוֹאִי הַבַּיְתָה, וְתִרְאִי אֵיךְ אֲנִי צוֹבֵעַ אֶת קִיר הַמִּזְרָח
בְּמִבְרֶשֶׁת הַשֶּׁמֶשׁ".

בלילה הפצוע
אבי עשה משתה שכנים ביין
ובמיני מגדנות.
ואילו אמי
פרמה שתי עיניה לעורבים.
והשכנות על בהונות
יוצאות ונכנסות להדליק נרות.
לרבי מאיר בעל הנס
ולרבי שמעון בר יוחאי.
ואני
מתהפך כל הלילה
בדמדומי
לשדל עיני אמי
להפיס דעתו של אבי
והשכנות בשלהן
יוצאות ונכנסות
להפיח חיים
בנרד וכרכום
ועד לבוקר
גמר חתימה של חושך.

לֹא אֶחְפֹּר מִנְהֶרֶת מִלִּים
אֵלֶיךָ
אֲשַׁיֵּט כְּעָנָן בְּמֶרְחֲבֵי תְּכֵלֶת עֵינֶיךָ
בַּאֲגַם פָּנֶיךָ הַשְּׁלֵוִים

וְאִם יִסְעַר לִבְּךָ
אַמְתִּין שֶׁיִּשְּׁרוּ כָּל הֶעָלִים הָרוֹחֲשִׁים
וְאֶתְיַשֵּׁב עַל בַּד יַצִּיב
בְּעֵץ לִבְּךָ
לִצְמֹחַ מֵחָדָשׁ
לְהַצְמִיחַ בְּךָ עָלִים יְרֻקִּים.

הִיא לֹא זִהֲתָה אוֹתִי.
עָבְרוּ שָׁנִים מֵהַלַּיְלָה בּוֹ כִּוַּנְתִּי לְעֶבְרָהּ
אֶקְדָּח שֶׁנִּקֵּב חֹרִים
בָּעֲנָנִים שֶׁהֶחְבֵּאתִי
מִתַּחַת לַכָּרִית.

הָאוֹטוֹבּוּס לֹא מִהֵר לְהַגִּיעַ וְהִיא הִדְלִיקָה
עוֹד סִיגַרְיָה, אוּלַי כִּי רָצְתָה לַעֲטֹף בֶּעָשָׁן
צִיּוּר שֶׁל טוּלוּז-לוֹטְרֶק שֶׁהָעֳתַק בְּיָד מְפַגֶּרֶת
עַל שֶׁלֶט חֲנוּת הֶחָזִיּוֹת 'מוּלֶן רוּז'.

חֵיל פָּרָשִׁים שָׁלֵם דָּהַר עָלֶיהָ מֵאָז,
וְשׁוּם דָּבָר לֹא הִשְׁכִּיחַ סֶנְטִימֶטֶר מִבְּשָׂרָהּ.

בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהִתְקָרַבְתִּי אֵלֶיהָ
הִיא אָמְרָה שֶׁכִּתַּת צַיָּרִים גְּרוּעָה מִכִּתַּת יוֹרִים,
וְשֶׁהִיא חַיֶּבֶת לְהִתְרַחֵץ בִּשְׁבִיל לְהָסִיר אֶת כָּל הַמִּכְחוֹלִים
שֶׁתָּקְעוּ בָּהּ.
"אָה", אָמַרְתִּי לָהּ, "אַתְּ לֹא מֵהַבַּחוּרוֹת שֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתָן
'אֵיזֶה מַזָּל אַתְּ' בִּשְׁבִיל לְהַתְחִיל אִתָּן".
"אֵיזֶה מַזָּל", הִיא עָנְתָה, "שֶׁהֵבַנְתָּ אֶת זֶה תּוֹךְ דַּקָּה".


חֵיל פָּרָשִׁים שָׁלֵם דָּהַר עָלֶיהָ מֵאָז,
וְשׁוּם דָּבָר לֹא הִשְׁכִּיחַ סֶנְטִימֶטֶר מִבְּשָׂרָהּ.




בְּאוֹתוֹ עֶרֶב, בְּאֵזוֹר הַדִּמְדּוּמִים, בְּסוֹף שָׁלוֹשׁ הַמַּדְרֵגוֹת
שֶׁבֵּין שַׁעַר בֵּית הַסֵּפֶר לְבֵין מַרְצֶפֶת מִתְנַדְנֶדֶת לִפְנֵי
מַעֲבַר הַחֲצִיָּה יָדַעְתִּי שֶׁאֵין סִכּוּי
לְהִתְמַכְּחֵל אִתָּהּ.

וְעַכְשָׁו מָה לְהַגִּיד מֵאֲחוֹרֵי גַּבָּהּ?
אוּלַי שֶׁעַצְמוֹת לְחָיֶיהָ הִתְחַדְּדוּ מְאוֹד?
שֶׁחֲלוּדָה דָּבְקָה בַּחִצִּים שֶׁפַּעַם עָפוּ מֵרִיסֶיהָ?
אוֹ לְהַגִּיד
שֶׁגַּם הַיּוֹם עַל הַמּוֹקְשִׁים הַמֻּחְבָּאִים בְּגוּפָהּ
מְצֻיָּרִים בְּעֶפְרוֹנוֹת פֶּחָם
רְסִיסֵי הַפִּיצוּץ הַבָּא.

רִיצַת מַחְשָׁבוֹת בִּקְרוֹנוֹת דּוֹהֲרִים
מַסְעִירִים חַלּוֹנוֹת קִיּוּמֵנוּ.
עַכְרוּרִיתוֹ כְּעַרְפֶל תָּאִים אֲפֹרִים
מַעֲלֶה קְרוּם עַל גַּלֵּי הַמַּעֲשִׂים וְהָאֵינוּת.

עֲנָנִים צוֹבְעִים אֶת הַזְּמָן הָעוֹלֶה אֶל מוֹחֵנוּ
כְּסֶרֶט, כְּסֶרֶט בִּלְתִּי עָרוּךְ.
אֲנִי צוֹפָה בְּכָל תְּמוּנוֹתַיִךְ שֶׁהוּצְאוּ מִן הָאַלְבּוֹם
וְרוֹאָה תוּגַתי במַבָּטֵךְ.
עָנָן רַךְ פָּרוּשׂ עָלֵינוּ מִמַּעַל
וּמִי יִרְאֶה הֶסְתֵּר פָּנֵינוּ
וּמִי יִרְאֶה אֶת הַלֵּב מְבַעְבֵּעַ
כְּשֶׁאֵין גֵּיְזֵר פּוֹרֵץ מִמֶּנּוּ

האורות בְּצִיר יָמֵינוּ עַכְשָׁו
מְמַלְּאִים לִבֵּנוּ
גֵּיְזֵר שֶׁל אַ הֲ בָ ה.

וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה.
כְּבָר יוֹתֵר מִדּוֹר וְהַמַּהְפֵּכָה הִנָּהּ שְׁקֵטָה
סוּג שֶׁל חִבּוּר בֵּין שְׁבָטִים שֶׁדַּרְכָּם נֶחְסְמָה
וְהֵם מַנִּיחִים אֶת הַמְסִלּוֹת אַחַת לְאַחַת
כְּדֵי לְהַגִּיעַ וְהֵם מִסְתַּכְּלִים לַצְּדָדִים
וְרוֹאִים אֶת הַחִבּוּר הַשָּׁקֵט
מִדֵי פַּעַם יְחֻבְּרוּ מִלִּים לְתָוִים
קְצָרִים
יוֹצִיאוּ בַּת קוֹל חֲזָקָה
כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ
שֶׁכְּבָר לֹא יִשְׁתְּקוּ יוֹתֵר
וְכָל זֹאת בְּאֶמְצָעוּת הַשְּׁתִיקָה
וְהָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה מִצְטָרֶפֶת לְמוֹפֵת
וְהַמּוֹפֵת לְקֶסֶם הַזְּמַן.
אַךְ זֶה אֲשֶׁר מוֹלֵךְ בְּמַלְכוּת אֲבוֹתָיו
לֹא יֵדַע אוֹתָם וְלֹא יַאֲמִין. אוֹמֵר זֶה יֲחלוֹף
כְּמוֹ שֶׁחָלְפוּ שְׁנוֹת הָרָעָב
אוֹמֵר זֶה יֲחלוֹף כְּמוֹ הַמִּלְחָמָה הָאַחֲרוֹנָה
אוֹמֵר זֶה יֲחלוֹף הֲרֵי כְּבָר יוֹתֵר מִדּוֹר,
הַכְּלָבִים נוֹבְחִים וְהַשַּׁיָּרָה נוֹסַעַת וְנוֹסַעַת
וְלֹא נֶעֶצְרָה לְרֶגַע לְאִסּוּף
וְאֵלֶּה שֶׁלֹּא נֶאֶסְפוּ מִתְקַהֲלִים עַכְשָׁו
בְּמֵאוֹת אֲלָפִים
וַיַּעֲשׂוּ הַכֹּל גַּם אִם בְּאוֹתוֹת וּמוֹפְתִים
וּבַיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ
וַיַּעַמְדוּ בְּשֶׁקֶט מוֹפְתִי אֶל מוּל הַפַּרְגּוֹד
וּבְאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם הָרְעֵבוֹת יַקְלִידוּ
אֶת עֲתִידָם.

כשנער הולך למלחמה
הוא הולך והולך והולך
ואינך יודע כמה
הולך וכמה עובר
ואינך יודע
ואינך
אולי הולך גוי גדול
ועובר מין העולם
הבל.

בני בקרע הנפלא
שבן אני לבין אתה
איננו צריכים דבר מכל אלו
מגששים כעיוורים בדלתות הגוף

לא בכל רגע אני רואה אותך
לפעמים אני מפנה את הגב
מביט לכוון שאיננו אתה
מסרב בעקשנות להסתובב
רק לרגע להביט
יש לתת לילד לגדול לבד
כך כתוב בספרי האימה
של הפסיכולוגיה החדשה
שנות השבעים של המאה הקודמת

אני יודע ע"פ את ספר החוקים
מקפיד שלא לחצות את הקווים
ובכל זאת הבית סב על צירו
הכסא רחוק מידי הקיר גבוהה
ברהמס שקט וצ'כוב זר עד כאב

בּוֹצַעַת בְּקוֹל שְׂחוֹק
פַּת הֲדוּקָה שֶׁל שִׁירָה

פּוֹרֶסֶת מִתּוֹךְ צַעַר
פַּת גַּסָּה שֶׁל מוֹרָא

אֲהוּבָה
מְכוּרָה
מִתְמַסֶּרֶת
מוֹשֶׁלֶת
מְחַזֶּרֶת
מְסֹעֶרֶת בַּאֲרִיזַת גּוּף
מְאֻוְרֶרֶת
מְבַקֶּשֶׁת
לִנְשֹׁף זָהָב טָהוֹר
כְּנוּפָה בְּבוֹר זָעִיר
נוֹבֶרֶת
מִשְׁתַּנֶּקֶת בְּמִסְתּוֹר
יָפָה
מְעוֹפֶפֶת
רְחוּמָה
מְכֹעֶרֶת
מְצֻנֶּפֶת בְּפִנָּה.
נַפְשִׁי.

אֵינִי יוֹדַעַת אֶת נַפְשִׁי
מִשִּׂמְחָה אוֹ מִצַּעַר
אֵינִי יוֹדַעַת

פְּעָמִים שֶׁאֵין אֲנִי וּפְעָמִים שֶׁבַּנִּמְצָא
כְּמוֹ הָיִיתִי פְּרוּרֵי לֶחֶם
שָׁלֵם אוֹ שֶׁנִּבְצָע

הוּא הֵיטִיב לִרְאוֹת עַד עֵינֶיהָ
הָאֲדֻמּוֹת כְּצֶבַע הַלֶּבֶד.
הִיא סֵרְבָה לְהַכְתִּים עֵינֶיהָ בַּאֲבַק מַבָּטָיו.
וְשָׁתְקָה.
וְהוּא שֶׁהִרְחִיק לִשְׁמֹעַ
עַד אַחֲרֵי שְׁתִיקָתָהּ קָבַע,
אַתְּ לְבַד וְתִבְכִּי לְבַד,
וְהַדְּמָעוֹת שֶׁלָּךְ יִפְּלוּ לְבַד
עַל הרִצְפָּה
שֶׁלֹּא דָּרַך בָּהּ אִישׁ מִלְּבַדֵּךְ.

אֲנִי רוֹאֶה אֶת לְבַדֵּךְ מִשְׁתַּקֵּף
בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים הָאֶחָד
שֶׁתָּמִיד לְבַד.
הוּא יָדַע שֶׁגַם הַמֵּתִים רוֹצִים לִבְכּוֹת
יַחַד עִם הַחַיִּים עַל הָאֶחָד הַזֶּה הַבּוֹדֵד.
הִיא הִתְבּוֹנְנָה בַּסַּחְלָב הָאָדֹם
וּמִכָּל הַפְּרָחִים בַּגַּן חָשְׁקָה היא רַק בּוֹ
שֶׁשְּׂפָתָיו הָיוּ פְּתוּחוֹת כִּתְפִלַּת הַתָּמִיד,

כָל הַפְּרָחִים כָּמוֹהָ יָדְעוּ שֶׁהַיָּרֹק בּוֹ
אֵינוֹ יָרֹק יָחִיד,
וְהַצָּהֹב בּוֹ אֵינוֹ צָהֹב יָחִיד,
רַק אָדֹם בּוֹ אָדׂם יָחִיד,
וְהוּא שֶׁלָּהּ לְעוֹלָם.

בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעַ
לֹא הֶחֱלַפְנוּ מִלָּה
הַיּוֹם עָשִׂינוּ אַהֲבָה
כִּשְׁנֵי תַּפּוּחֵי אֲדָמָה
הַנִּצְלִים בִּמְדוּרָה
לוֹהַטִים וְרֵיחֵנוּ
כְּחֻרְשָׁת אֳרָנִים

בְּקַיִץ 1981
פָּגַשְׁתִּי נַעֲרָה שְׁחוּמָה מִבַּת־יָם
מְטַיֶּלֶת בְּגוּפִיָּה לְבָנָה בְּסִמְטְאוֹת יְרוּשָׁלַיִם
חֶלְקַת צַוָּארָהּ וְרֵיחָהּ הַתּוּתִי
וּבַת־יָם הַיְדוּעָה לְשִׁמְצָה
מָשְׁכוּ אוֹתִי אֵלֶיהָ
כַּחֲתוּל רְחוֹב לַחֲתוּלָה מְיֻחֶמֶת

בְּיוֹם הַחֹפֶשׁ הָאַחֲרוֹן שֶׁלִּפְנֵי הַגִּיּוּס
נָסַעְתִּי לְבַת־הַיָּם כִּמְשַׁחֵר לַטֶּרֶף
גַּבָּהּ הַדַּק סָמַר לְמַגַּע שְׂפָתַי
בִּקַּשְׁתִּי לְהַצִּית אֶת הָאֵשׁ
וְהִיא - רוּחַ מְצַנֶּנֶת
וְהָיִינוּ כְּיָם בְּדֶגֶל שָׁחֹר