את ואני ולונדון בגשם
גופך הקטן נמס אל חיקי
אורות בחלון ומשחק במחשב
ידך הקטנה מלטפת אותי
עוד מעט יהיה שקט אני לך לוחשת
הביטי ישר ולא לצדדים
שערי עזאזל נפתחו בחדרנו
סביבנו סוערים כל הרוחות והשדים
את ואני בחוץ עוד הגשם
גופך ונפשך כבר שלובים בשלי
המחשב מהבהב בצבעים של הקשת
שרק לא נסיט ממנו את המבטים
אין מה ללחוש כבר לא יהיה שקט
גם אם בחוץ בוודאי לא בפנים
אבל כאן ועכשיו לרגע בגשם
בואי את ואני עוד נעמיד פנים
את ואני כבר לא יורד גשם
אחצה מרחקים אם רק תלחשי