קרום: לא הצלחתי בחוץ לארץ, אמא. לא הרווחתי כסף ולא נעשיתי מאושר. לא ביליתי, לא התקדמתי,
לא התחתנתי, לא התארסתי ולא הכרתי אף אחד. לא קניתי כלום, לא הבאתי כלום. במזוודה שלי יש
לבנים משומשים וכלי רחצה. זהו, אמרתי לך הכל, ואני רוצה שתעזבי אותי במנוחה.
האם: בטח מכין לי איזו הפתעה.
קרום: לא.
האם: בטח איזו הפתעה לאמא.
קרום: לא! לא!
זו שעה נפלאה
של רעדת הלב,
והייתי רועד לו יכולתי לרעוד,
והייתי שר ולוחש באוזנייך
לו יכולתי לשיר וללחוש,
זו שעה נפלאה,
לא היתה, לא תהיה עוד כמותה,
את גוהרת עלי, ואני תחתייך
קשוב בלי תנועה,
כאילו יהיה עוד רגע דבר-מה,
שכמותו לא ידעתי,
ואת עוד תדעי,
ואני לא אדע.