אמצע תמוז, המאה שעברה
לילה כסוף כמו ריחוף הינומה
ואת בחדרך ונפשך חלוּמה
פלח ירח מבהיק על כתפך
ריח ים. דוק זיעה בקיפול הירך
ואת במחברת, "האומנם?" את כותבת,
"האומנם עוד יבואו ימים?"
ואת לא יודעת כי מחר ומחר,
עונות יתחלפו בעונות,
את לא יודעת, לעולם לא תדעי
בלילה צלול כמו זה, עתידי
יהיה לך ערב כלולות
יהיה זה ערב בשום ומאיר
ממש כמו זה, בדרומה של העיר
על מרפסת שקטה
משוררת מתה ועלם צעיר
יעשו אהבה, ישירו שיר
ואת במחברת, "האומנם?" את כותבת,
"האומנם עוד יבואו ימים?" (בסליחה ובחסד...)
ואת לא יודעת, כי מחר ומחר
עונות יתחלפו בעונות
את לא יודעת, לעולם לא תדעי
בלילה צלול כמו זה, עתידי
יהיה לך ערב כלולות
עלם יפה, ששפתיו שושנים,
הוא ייגמע מידייך מים חיים.
עלם קורן, בידיו מיתרים
יסיג את כל הזמנים לאחור
את כל שנות הצל, שנות האור
לשיריך ייתן מנגינות (בסליחה ובחסד...)
ואת לא יודעת, כי מחר ומחר
עונות יתחלפו בעונות
את לא יודעת, לעולם לא תדעי
בלילה צלול כמו זה, עתידי
יהיה לך ערב כלולות