קולות

Sentir son cœur vibré, voir ses mains tremblées
Et se dire qu’entre nous, à jamais tout sera changé
Rêver de cet amour, sans pouvoir l’assumer,
Ne plus savoir quoi faire, pleurer et maintenant oublier.
Soudain une voix me dit que ce n’est pas à moi
De vivre cet amour, et la voix se moque encore de moi
Alors je me rendors pour nous sentir plus fort,
Toi et moi sur la lune, on ne forme plus qu’un

חיפשתי מנוחה בכל מיני דרכים
אולי מוטב היה
פשוט לשכב לישון בינות הנחלים
והקולות, היו לאט נעלמים
ורק קולך נשמע
והאמת שבליבך תעיר אותי
קולות יגידו לי
זה לא הזמן שלי
הם יצחקו עליי, משוגע
לא ראוי לאהבה
מעבר להרים
חיים מאושרים
אני והתרמיל
מטפסים
לאט