מילים: אבישי חורי, לחן: מאיה בלזיצמן
לראות את השמיים במקומך
לזכור פנים שלא יזכרו אותי
לבלוע סכינים של נחמה
לקרוא למי שלא יכולה לשמוע
למנות את הימים,
להתפלל עלייך לחיים.
לספור עגורים עפים מעל
בתים שננטשו בין אש לזעם
להדליק אור לילד שנבהל
ללחוש לו שהסוף הטוב מגיע
רוח של חשוון
הילד שנבהל צוחק בגן
מספיק גרגר אחד של חול כדי להטות כף של מאזניים
מישהו אמר והסתכל ללילה בעיניים
אחר כך הוא הדביק על קיר חיוך יפה שכבר כבה
כשבחוץ רעם מבול הוא התחבא בה כמו תיבה.
להבעיר את התקווה כאילו נר
להישיר מבט לזו שדעכה לה
להירדם מוקדם מבלי לדאוג
לנגן באצבעות שהתקשו מזמן
השקט שנפל
על עשב רך רטוב מטל
לחזור לנשום רחב כמו מניפה
כשהאביב עונד תאנים לעץ
להרים כוכב נופל מהרצפה
למצוא בגוף ריקוד שהתגנב בלילה
חסד שמש מאוחר
שוטף פנים נוגות בְּאור
מספיק גרגר אחד של חול כדי להטות כף של מאזניים
מישהו אמר והסתכל ללילה בעיניים
אחר כך הוא הדביק על קיר חיוך יפה שכבר כבה
כשבחוץ רעם מבול הוא התחבא בה כמו תיבה.
לראות את השמיים במקומך
לזכור פנים שלא יזכרו אותי
לבלוע סכינים של נחמה
לקרוא למי שלא יכולה לשמוע
לכתוב את הימים,
להתפלל עלייך לחיים.
לחן: מאיה בלזיצמן ומתן אפרת
מילים: אבישי חורי, לחן: אלון לוטרינגר
כשהסערה חלפה שמענו את השיר
פרפר לבן ומקומט דאה מעל העיר
מיתר בודד הזכיר ימים שנלקחו
אלה שניגנו עליו כמעט כולם הלכו
כשהסערה חלפה הקול שלך רעד
יצאת לחפש את מה שכבר אבד
זה זמן חדש אבל אולי יהיה מחר
מישהו נולד, מישהו נגמר
מנגינה תרד לחוף כמו סירת נייר
השמש תרצד על מה שכבר נשבר
כשיחזרו הצבעים ויכנס האוויר
מישהו יזכור את השיר
כשהסערה חלפה היינו אחרים
תו חדש של צער נחרט על הפנים
בָּשֶקֶט מנווטים בין ההריסות
לומדים מההתחלה ללכת, לנסות
מנגינה תרד לחוף כמו סירת נייר
השמש תרצד על מה שכבר נשבר
כשיחזרו הצבעים ויכנס האוויר
מישהו יזכור את השיר
מנגינה תרד לחוף כמו סירת נייר
השמש תרצד על מה שכבר נשבר
כשיחזרו הצבעים ויכנס האוויר
מישהו יזכור את השיר,
כשיחזרו הצבעים ויכנס האוויר
מישהו יזכור את השיר
כשהסערה חלפה שמענו את השיר
פרפר לבן ומקומט דאה מעל העיר
מיתר בודד הזכיר ימים שנלקחו
אלה שניגנו עליו כמעט כולם הלכו
מילים: אבישי חורי, לחן: מאיה בלזיצמן
אני רצה אחרייך בסוף היום
את מדלגת רחוק מתוך ידיי
את שלי אבל שֶלָךְ, של העולם
אָת שֶל הגשם הראשון
תופסת אור זוהר, רוקד בשלוליות
לא מסכימה לישון
היי ילדת חופש, ילדת פלא, ילדת לב
אני יכולה איתך לשמוח בלי להיזהר
לשכוח איך טיפסתי על קירות בחשיכה
לצאת מדעתי ושוב להיזכר
לא ידעתי שאפשר להתגעגע
לחיוך שלך כשאת בחדר השני
שכחתי שאפשר לשמוח ככה
מניגון, מתות גינה, מקשת בענן
היי ילדת גשם, ילדת שמש, ילדת לב
לאן את צוללת כשערב מתגנב
מה לוכד אותך בארץ החלום
איזו ילדה גדלת להיות היום
את אומרת שהיום את עצובה
כי הייתי עייפה כי נעלמתי לך
שכחתי שאפשר לשקוע ככה
אני דואגת רק לאור שעל פנייך נח
היי ילדת עמק, ילדת פטל, ילדת לב
לאן את צוללת כשערב מתגנב
מה לוכד אותך בארץ החלום
איזה ענן נשא אותך היום
היי ילדת גשם, ילדת שמש, ילדת לב
לאן את צוללת כשערב מתגנב
מה לוכד אותך בארץ החלום
איזו ילדה גדלת להיות היום
את שלי אבל שֶלָךְ, של העולם
אָת שֶל הגשם הראשון
תופסת אור זוהר, רוקד בשלוליות
לא מסכימה לישון
מילים: לאה גולדברג, לחן: מאיה בלזיצמן
הַמַּסָּע הַקָּצָר בְּיוֹתֵר הוּא עַל פְּנֵי הַשָּׁנִים.
עוֹד הָאוֹר לֹא כָּבָה. מָט הַבַּיִת. הַכֹּתֶל זָז.
וְהִנֵּה הֵם עוֹמְדִים זֶה עִם זֶה כִּשְׁכֵנִים
לֵילִי שֶׁל עַכְשָׁו, יוֹמִי שֶׁל אָז.
מָה אָמְרוּ: מִשְׁתַּנִּים, מִזְדַּקְּנִים?
הַמַּסָּע הַקָּצָר בְּיוֹתֵר הוּא לְתוֹךְ הֶעָבָר.
הֲתִזְכֹּר? יָם צוֹנֵן, שְׁתֵּי סִירוֹת חֲבוּקוֹת,
יְלָדִים עַל גִּבְעָה הֶעֱלוּ אֲבוּקוֹת -
מִזְדַּקְּנִים? מִשְׁתַּנִּים? הַאֲמֵן, לִי נוֹתְרוּ עַד מָחָר
שָׁעוֹת כָּל כָּךְ אֲרֻכּוֹת.
מילים: אבישי חורי, לחן: מאיה בלזיצמן
מה בוער למעלה וצולל לים
כשאני שרה כאן אליך, בחדר הקטן
זו לא השמש, זו טעות חוזרת בעולם
קירות רועדים, אתה כמעט נרדם
אל תדאג כמוני, זה לא פחד, זה לא דם
אני אחזור לשיר אליך, איכשהו נצא מכאן
אני נלחמתי כל הלילה בשליחים של השטן
זה או אני או הם, אבל אתה תהיה מוגן
זה שיר ערש בשבילי
בעיניים שלך אני מוצאת מקלט לעצמי
אתה חולם ואני לא יודעת
מי מחזיק את מי
מה אתה שואל בלי קול כשלילה מיילל
לאן הגעתי אמא, לאן כל זה הולך
אין מסתור מפני הצל, אין טעם לשקר
רק שיר סדוק לשיר לך, רק להתפלל
זה שיר ערש בשבילי
בעיניים שלך אני מוצאת מקלט לעצמי
אתה חולם ואני לא יודעת
מי מחזיק את מי
לחן: מאיה בלזיצמן ומתן אפרת
מילים: אמיר אור, לחן: מאיה בלזיצמן
וְאַף עַל פִּי כֵן הַחַיִּים, וְאַף עַל פִּי כֵן אַהֲבָה.
רָאֹה עוֹד נִרְאֶה אֶת שַׁעַר הַלֵּב
נִפְקָח אֶל עוֹלָם שֶׁל תִּקְוָה.
בִּשְׁבִילָיו שׁוּב נִפְסַע, עַל יָפְיוֹ נִתְפַּלֵּא
וְרוּחֵנוּ צְלוּלָה וּשְׁלֵוָה:
רָאֹה עוֹד נִרְאֶה אֶת הַבֹּקֶר עוֹלֶה,
אֶת זְרִיחַת הָאָדָם הַקְּרֵבָה.