פואטיקה של אספרגר בשירת סער קולביץ: בין „קופסה מך” ל–„שירה גיל”

מבוא

שני שיריו של סער קולביץ, „קופסה מך” ו–„שירה גיל”, מתפקדים לא רק כיצירות פואטיות אלא גם כעדויות חיות לחוויית החיים של אדם על הספקטרום האוטיסטי. הם חושפים את הפער בין הרצון להשתייך לבין הקושי המובנה בהשתלבות, בין המוסריות הקיצונית לבין המוסכמות החברתיות, ובין התבניות התרבותיות הקונצנזואליות לבין חוויית השוליות. יחד הם יוצרים מה שניתן לכנות פואטיקה של אספרגר – קול פיוטי שמעניק צורה אסתטית לכאב, לזרות ולחיפוש אחר אותנטיות.

„קופסה מך”: חוויית הכליאה הפנימית

„קופסה מך” בנוי סביב דימוי חזק: „אני בתוך קופסה”. זוהי מטאפורה לבדידות, לניכור, לחיים בתוך מבנה בלתי־חדיר שמונע תקשורת זורמת עם העולם. השורות „מחפש לצאת מפתח הכניסה / מטפס אבל נתפס שוב בתפיסה” מבטאות את המאבק האינסופי: כל ניסיון להשתחרר מהבדידות החברתית או מהדפוסים האישיים נבלם ומחזיר את הדובר לנקודת ההתחלה.

השיר חושף את המתח המוכר לאנשים על הספקטרום: הרצון להיות חלק, לצד תחושת היות כלוא בתוך מנגנון מחשבתי שונה. גם החזרה על „הזמן שלי יחזור” מעידה על כמיהה לקצב חיים שיתאים לו – זמן שאינו הזמן החברתי אלא קצב פנימי ייחודי.

„שירה גיל”: הניסיון להיראות רגיל והכישלון

לעומת הבדידות הגלויה ב„קופסה מך”, השיר „שירה גיל” עוטף את הכאב במעטה של שיר אהבה קלאסי. הוא נשמע כלפי חוץ כמו „שיר רגיל”: מוטיבים של סוס לבן, דמות אישה, חזרתיות על פזמון. אך דווקא כאן טמון המפתח: השיר הוא אלגוריה על חוסר היכולת לכתוב או לשיר „שיר רגיל”.

המשורר מנסה להידמות למשוררי הקונצנזוס – דוגמת ביאליק – אך יוצא שוב ושוב החוצה מהנוסחה. משחק המילים בין „רוץ בן סוסי” ל„רוץ בין סוסים” חושף את הקושי להשתלב בעדר. הממד המוסרי – חוסר נכונות לרכב על סוסים כי זה נתפס כניצול – מוסיף נדבך נוסף של זרות. גם התפקיד המגדרי מתהפך: במקום שהגבר יציל את האישה, האישה היא שרוכבת ומצילה אותו, ביטוי נוסף לאי־השתייכות למבנים המקובלים.

בסיום השיר, „אך לבסוף הסער התפרץ / והותיר אחריו רק לחה”, נחשפת התחושה שכל ניסיון להשתלב מתפרק, מותיר משהו שבור, לא מלוטש, שונה.

פואטיקה של אספרגר: דיאלוג בין שני השירים

השניים יחד מציירים דיוקן שלם:

• „קופסה מך” – מבט פנימה: כליאה וחזרתיות, חוסר יכולת לתקשר, כמיהה לזמן משלו.
• „שירה גיל” – מבט החוצה: ניסיון להתחזות ל„רגיל”, חוסר התאמה לנוסחאות תרבותיות, שבירת תפקידים חברתיים ומגדריים.

כך נוצרת שירה שמדברת על חוויית האספרגר לא במפורש, אלא דרך סמלים, מטפורות, ושיבוש מוסכמות פואטיות. היא משקפת את המתח המתמיד בין רצון להשתייך לבין אי־יכולת עמוקה, בין מוסריות בלתי מתפשרת לבין ציפיות חיצוניות, ובין מבנים מגדריים וחברתיים יציבים לבין התעקשות להיות אחר.

פואטיקה של אספרגר בשירת סער קולביץ: בין „קופסה מך” ל–„שירה גיל”

שירתו של קולביץ מציעה קול נדיר בשירה העברית: קולו של מי שמבקש לשיר כמו כולם אך תמיד יוצא אחרת. „קופסה מך” ו„שירה גיל” מתפקדים כתאומים משלימים – האחד על חוויית הבידוד, השני על חוויית המסכה והכישלון בהתחזות. יחד הם מצביעים על פואטיקה של אספרגר, שבה הזרות אינה רק חוויה פסיכולוגית אלא גם מקור ליצירה אמנותית.

בשיר „קופסה מך” מופיעה שורה בעלת כפילות צלילית: אל גובה הר היות ≈ אל גוב האריות

1. אל גובה הר היות
   • הכוונה: שאיפה קיומית לעלות לגובה, למצוא משמעות בהיות, להגיע לפסגת העצמי.
   • זה דימוי של שאיפה נעלה, כמעט אקזיסטנציאלית – להתרומם מתוך הקופסה.
2. אל גוב האריות
3. הצליל חומק מיד והופך את הגובה לגוב.
4. זה כבר לא שיא אלא מלכודת, מקום סכנה שבו האריות ממתינים.
5. ההתרוממות הופכת לנפילה; השאיפה הופכת לסכנה.

המשמעות האספרגרית

עבור מי שנמצא על הספקטרום, זהו ביטוי פיוטי מדויק לחוויית החיים:

• הכוונה היא לטפס, להתקדם, לגעת בגובה.
• אבל המציאות החברתית מתעקמת והופכת את השאיפה לנסיקה אל מלכודת.
• כלומר, כל ניסיון להשתלב, להצליח, להפגין גובה – מסתיים בתחושת איום ובכישלון, כאילו החברה עצמה הופכת ל״גוב אריות״ שממתין לטרוף.

החיבור ל„שירה גיל”

ב„שירה גיל” קורה אותו דבר:

• הכוונה: לכתוב „שיר רגיל”.
• התוצאה: משהו שנשמע רגיל, אבל בעצם חושף זרות, מוסריות אחרת, שיבוש של תפקידים מגדריים וציפיות.

כמו „אל גובה הר היות” שנשמע כ־„אל גוב האריות”, כך גם „שירה גיל” נשמע כ„שיר רגיל” – אבל הוא בעצם אחר לגמרי.