הנה אנחנו שוב יושבים לבד
בבר חשוך זוכרת שהכרנו כאן
מחפש את המקום שלי קרוב ללב שלך
אבל את איבדת את ליבך כבר ממזמן
הגרון חנוק, הדמעות זולגות
ובעינייך לא מוצא את התשובה
אם תשארי, או שכבר תלכי
איך כל זה קרה ששום דבר לא השתנה
ואת שוב בוכה
"זה לא אתה,
ומנסה למצוא את עצמי
זה לא שלך"
ואת משתנה
אני לא מבין
איך אי אפשר לחזור אתך להתחלה?
ואת שוב בוכה
יושב כותב לך עוד שיר ועוד שיר
וכל נושא אותי מחזיר
אל השיחה הזאת
אולי יכלתי לשנות.
קחי עוד נשימה
הכעס מדבר ושוב אותו כאב
וידעתי שכבר אין כאן דרך חזרה
הגרון חנוק הדמעות זולגות
ובעינייך לא מוצא את התשובה
אם תשארי, או שכבר תלכי
איך כל זה קרה ששום דבר לא השתנה
ואת שוב בוכה
"זה לא אתה
ומנסה למצוא את עצמי
זה לא שלך"
ואת משתנה
אני לא מבין
איך אי אפשר לחזור אתך להתחלה?
ואת שוב בוכה
הגרון חנוק, הדמעות זולגות
מחפשת רק תשובה
אני משתנה, וזה לא שלך
איך כל זה קרה?
הנה אנחנו שוב יושבים לבד
בבר חשוך ואת נמצאת כאן לבדך
את האור שלי פנס בודד בקצה שכונה שכבה
ובתוכי שום דבר לא השתנה.
