הכיכר הזאת
זה ערב רך, וקצת קריר, ושנינו כאן על הספסל
בלב העיר, בלב הארץ
מהסס ומתוסכל
אחזיק ידך ולא אשאל אבל אומר, מלא אשמה
״הלוואי שהכיכר הזאת תחזור להיות
כמו לפני שנה״
את לא תצליחי להבין כי לא גדלת שם
ולא תצליחי לדמיין אם תנסי
כי זה צורב ולא מרפה ולא שוכח
לא משנה כבר מה תגידי
לא משנה מה תעשי
אזלו לי כל הנחמות המהירות,
אבל נותרנו מכוסים
לא משנה כמה ניסינו וברחנו
אנחנו שנינו נתפסים
אם תרצי וגם אם לא
נסיים חסרי עונים,
אזלו לי כל הנחמות המהירות
ואני יודע בדיוק את מי להאשים
ביום אחר הייתי רץ ומספר לך
על המקום בו אני כל כך מאוהב
אני עוצר ומתחרט, לא אגלה לך,
ביום אחר אנלא הייתי פה עכשיו
והספסל הופך צפוף, והתמלאתי בספק
אני חנוק ולא מצליח להגיד
״תחזיקי טוב ת׳מסכה שלא תיפול לך
כי שלי כבר איבדה את התפקיד…״
אזלו לי כל הנחמות המהירות,
אבל נותרנו מכוסים…
אזלו לי כל הנחמות המהירות
ולא מצאנו מסקנה
והכיכר הזאת כבר לא תחזור להיות
כמו שהייתה לפני שנה
ואת ניסית אבל הלסת ננעלה
ולא יכולתי להגיב
אז תצרחי שזה מחדל
אבל אני מזמן סיימתי להקשיב
