זמן משייט לו באויר,
חוצה את המרחב ומשאיר סימן בקיר
יוצא אל הרחוב, מעלה תהיות על מעשיו
עובר על תמונות מן העבר,
מביט מהחלון ונזכר מתי נוצר,
רגע כה טהור, תחת ערפילי הסתיו
אולי,
נצא ולא נחזור עד שיעלה האור,
נחשוב ביחד על כל הרגעים שנוצרו ונצרבו בכל מיני צורות
מחר,
מחר אתן את כל מה שאוכל לתת,
זו הבטחה שלא אחסיר אפילו דבר
ולא אשאל עוד שאלות
שומע צלילי מכוניות,
ילדים משחקים וצעקות חטופות,
עוצם את עיניי, מתפלל שלא יבוא חלום
פרחים שנותרו באגרטל,
נבולים אך עוד צובעים בריחם את החלל,
מסמנים את הזמן שהכריע את היום
אולי,
נצא ולא נחזור עד שיעלה האור,
נחשוב ביחד על כל הרגעים שנוצרו ונצרבו בכל מיני צורות
מחר,
מחר אתן את כל מה שאוכל לתת,
זו הבטחה שלא אחסיר אפילו דבר
ולא אשאל עוד שאלות
