שמרי נפשך
מכל משמר
המוות בפינה
ממתין בשקט,
הצילי נשמתך האבלה
את החיים לקטוף
סודות לבך שמורים
היטב בתוך קופסה
שחורה משחור,
ציירי נפשך שמחה
ומבינה בלי מסיכות
המסתירות את
העלבון הצף
ובלי קולות לבך
התם והכואב
ומה רצית להיות,
שמרי נפשך ילדה
השינה ברחה
ואין טעם לחפשה,
שיחקה במחבואים
מאחורי חלומה
מתחת לכר
היא בכתה,
זה טוב לבכות היא אמרה
גם אלוהים מקשיב לדמעות,
לדמעות האימהות
לבכות כמו תפילה
תמיד היא משתגעת
כשהיא לא ישנה
והשינה
ברחה
חשבה לרדוף אחריה
ואחרי חלומותיה
אך היא קפצה מהחלון
ונשאר רק החלום,
והשינה
משכיחה את האתמול
מחדשת בוקר
בנשיקה,
כשבורחת השינה
אינה משתעשעת עוד
היא מחכה בשקט
עד שתצא
הלבנה.
מחר היא תהיה
אשת איש
תלבש ענני סתיו קשוחים
על גופה הדקיק
ותפעיל קסמיה יום יום
על מיטת בעלה,
מחכה לה ותמונה שלה
בחדר לבו.
חיה פצועה
מדממת באפלה, מגלידה
את פצעי הלבד שלא חלפו
על מיטה ריקה
רק לאהוב רצתה
כל חייה,
גם זה שהיה
ברח
חיה פצועה בעיר גדולה
הבולעת תושביה,
לומדת לחיות לבד
שממנו אין דרך
חזרה
לבדה
היא רגילה לבד
היא ישנה לבד
היא רוקדת לבדה
במיטה גדולה
גם השדים קופצים ממנה,
היא התרגלה לבד
ואף אחד כבר לא יוכל לפגוע בה
אני אוהבת לראות
את כל צבעי האביב
כשהם באים בכמויות
כמו חלומות, רוקדים
על הרצפה
והנה אתה
רך כמו רוח
שולח אהבה
ואני אוהבת לחשוב
על האביב שמביא אותך
אלי
אני אוהבת לחשוב
על צבעי האביב ודברים
יפים כמו עיניך (הרעבות)
הברורות כמו שמש
והנה אתה
ביום שמש אמיתי
מתפלל איתי
ואני אוהבת לחשוב
על צבעי האביב
שמביאים אותך
ואני כותבת שיר
עליך ועלי.