בקעת הירח

עם הזמן שחולף מתערבב הווה עם עבר
אני מוצב בבקעת הירח
לא יודע דבר.
כל שנה מחדש בשעות
של ימים נוראים,
ימים של סליחות,
אני חושב עליך ,
על מי שיכולת להיות.

צל נופל על בקעת הירח,
ארץ מדבר.
בשמיים שחורים טס, משתגע
מת לראות אותך חי.
אל תאבד תקוה,
יש עניין שהכל יתהפך לטובה,
ואני כמו תמיד אחריך, אני בא.

עם השנים
הפכתי לאיש מעשה,
אבל בתוכי אני נושא
אולי גם את כל מי שאתה,
מי שהיית,
אם רק היית.
במרחק של הזמן שאזל
נשארתי בפנים חייל,
מגשים חלומות,
הולך אחרי מי שיכולת להיות.

צל נופל על בקעת הירח,
ארץ מדבר.
אני זז אני שוב נוסע,
הפעם זה לא אותו הדבר.
באוטובוס לבד על ספסל
גם אני כמוך חייל
זוכר נסיעה לא נגמרת
ולב שנשבר

עם השנים
הפכתי לאיש מעשה,
אבל בתוכי אני נושא
אולי גם את כל מי שאתה,
את מי שהיית,
אם רק היית.
במרחק של הזמן שאזל
נשארתי בפנים חייל,
מגשים חלומות,
הולך אחרי מי שיכולת להיות.