עכשיו רק פרחים ורוח
שתלטף גם אותי
פרחים ורוח
הכי אמיתי
עשינו את הלא יאמן
יצאנו מדעתנו
הגענו ללב.
קחי את התרמיל
תמצאי בו דבר
שייראה לך סתמי
אבל הוא בעצם אוצר.
ארץ מובטחת היא בוקר חדש,
היא מחר.
ואל תפסיקי ללכת
אל תפסיקי ללכת.
כל המחשבות יתחלפו
באופק לבן
הקוצים לא ייגעו בך
הכרת את כולם.
זה המקום שממנו אפשר
רק לעלות.
להאמין, זה יותר מלקוות.
עכשיו תקשיבי לרוח
היא מדריכה גם אותי,
תקשיבי לרוח
הכי אמיתי
הדרך לארץ עוץ
היא כל דבר שיש שם בחוץ,
אל תפסיקי ללכת
אל תפסיקי ללכת.
כל המחשבות יתחלפו
באופק לבן...
קחי את התרמיל
לא מלא ולא ריק,
תשאירי מקום לדברים
שתמצאי בעצמך,
ואל תפסיקי ללכת
אל תפסיקי ללכת.
גם כל זה יעבור
וברבות הימים
לא נשאל את עצמנו אם הפסדנו הכל
או הרווחנו עולם ומלואו
גם כל זה יעבור
וברבות הימים
לא נשאל את עצמנו אם בחרנו נכון
ומה המחיר שהיה לשלם
מה המחיר על לב שלם
גם כל זה יעבור
וברבות הימים לא נשאל,
אלא כמה אהבנו.
ולא היה לי מקום,
רק תקופות נדידה.
מרחקים,
כמו ציפור בודדה.
ולא אמרתי שלום,
כמו ניתנה לי פקודה
להמשיך, להמשיך יחידה.
מים ולחם, מילים מנגינות, ונשיקות
עד שהגיע הזמן
לקום וללכת רחוק.
געגועים של ציפור יחידה
הבטחות לתמיד
שהפכו לנשיקות של פרידה.
לפעמים בלילות, רכבות של מסע
מזכירות לי פנים שלא אראה עוד.
לא, זה לא חרטה
רק דמעה מהרוח
שקוראת לי לקום ולנדוד.
ולא היה לי מקום,
רק תקופות נדידה.
מרחקים, כמו ציפור בודדה.
לחם ומים, מילים, מנגינות ונשיקות.
עד שהגיע הקיץ
ואיתו גם הזמן לעזוב.
געגועים של ציפור יחידה.
הבטחות לתמיד שהפכו
לנשיקות של פרידה.
לפעמים בלילות, רכבות של מסע
מזכירות לי פנים שלא אראה עוד.
לא, זה לא חרטה
רק דמעה מהרוח,
שקוראת לי לקום ולנדוד.
הכי רחוק שיכולתי לדעת
זה שככה אי אפשר להמשיך
הכי טוב שיכולתי לעשות
זה בינתיים להמתין
זמן לוקח זמן לוקח זמן
זה הכי עמוק שיכולתי להבין
ושבשביל הכוח לחכות
בן אדם צריך להאמין
הכי קרוב שיכולתי לקלוט
זה שרב הנסתר על הגלוי
הכי נכון שיכולתי לחשוב
זה שכנראה דרוש פה שינוי
והכי מתוק זה לאהוב
הכי קשה זה לעזוב
ועוד יותר להיות נעזב
וזה בערך, עד עכשיו
פזמון.. וכמה כוח יש ללב מלא געגועים
יכולתי להזיז הרים
לא היה לי אלוהים
כנראה שלא הרגה אותי בסוף האהבה
אבל אם כן, עכשיו זה בטח
העולם הבא.
הכי הרבה שיכולתי לתכנן
היה לארוז ולצאת לדרך
ואחר כך לגלות את מה שיש
ממה שאין
ולהביט על החיים כמו סרט
תגיד, זה סרט טוב? סרט רע?
אני כותבת את התסריט
אני הגיבורה.
וכמה כוח יש ללב מלא געגועים
יכולתי להזיז הרים
לא היה לי אלוהים
כנראה שלא הרגה אותי בסוף האהבה
אבל אם כן,עכשיו זה בטח
העולם הבא.
הייתי צריכה לצעוק את זה כדי להזכר.
הייתי צריכה לקום להלחם.
כנראה שלא הרגה אותי בסוף האהבה
אבל אם כן,
אז הנה יש חיים גם בעולם הבא.
New life is being silently born
Silently born
Silently born
Give it time, it’ll rise before dawn.
What the eye cannot see
Let the heart lead the way,
And you will follow.
Theres a whole living world
Underneath, its deep,
Its not hollow.
Youve planted a seed
And you dont know
Will it ever grow.
Will you fail, or succeed
The way you choose to go.
Back in the olden days
We used to climb a mountain
Just for fun.
Time made you change your heart
Time made you change your mind.
מי שעוזב את שהוא אוהב
יפרוש חפציו ואת דבריו ליד החלון
ויאמר, זה כל מה שיש לי.
מי שעוזב את שהוא אוהב
ניסים יקרו לו במהופך,
כל יין יהפוך לדם
וכל לחם, לאבן.
וים סוף לא ייבקע לחיים חדשים
אלא יישאר שלם, כזכרון
שאין לעבור אותו, שבו יטבע.
אביב קפוא
ממהלך הלילה
לא הפשירו אגלי הטל
אביב קפוא
ממהלך הלילה
לא הפשירו אגלי הטל
האם כמו שזה בפנים,
ככה זה בחוץ,
האם יש משהו ששמרנו
כשלא אמרנו כלום.
אביב קפוא
ממהלך הלילה
לא הפשירו אגלי הטל
אביב קפוא
אנחנו עוד יושבים בשמש
בדצמבר מוזר.
האם כמו שזה בפנים,
ככה זה בחוץ,
האם י משהו ששמרנו,
כשלא אמרנו כלום,
כמו אביב קפוא.
ימי הביניים
בין גולם לפרפר
בין הקפוא למופשר
ימי הביניים
בין חיפוש למציאות
הימים שאחרי הימים שנמות
חומקים כמו מים
ובצד השני,
קרחונים נמסים
לא עשינו הכל,
לא את כל מה שאפשר.
ויבשות
יהפכו לימים,
וכבר לא נדע,
בשבילנו זה שום דבר,
זה שום דבר.
ימי הביניים
כמו נצח שאי אפשר לתפוס
תגיד לי בטח,
צריך לחיות
לראות את חצי הכוס,
המתרוקנת לאינסוף.
ובצד השני
קרחונים נמסים
לא עשינו הכל,
לא את כל מה שאפשר.
ויבשות יהפכו לימים
וכבר לא נדע,
ובשבילנו זה שום דבר.
זה שום דבר.
גם בן אדם
לא חי פעמיים,
זה כוכב נופל, זה הרף עין.
ימי הביניים.
מה זה הרוח הזאת על הגוף,
מה התנועה הבלתי נגמרת,
מה זה הרוך, המרחקים,
שמחת אביבים,
אהבת אוהבים.
כבר שכחתי מה שנזכר בי עכשיו
פצעים כואבים שהסתרתי פנימה.
באתי לנצח מלחמות,
שאוכל לישון טוב בלילות
כשאת לא שם אמא.
מה זה השמש על העור החשוף,
והנשימה המשתחררת,
מה זה הרגע הזה המקסים,
תוגת הסתווים,
אהבת אוהבים.
ויצאתי לרחובות כמו חייל
לבושה במדים, הולכת קדימה.
באתי לנצח מלחמות
שאוכל לישון טוב בלילות
כשאת לא שם אמא.
ודמעה שעולה בי עכשיו,
אולי איזה אושר שקט,
אולי זה החופש שלא הפסקתי לחפש,
את כל אמת.
הו האמת.
מה כבר לא אמרו על אהבה
לב נופל על לב
ואין לך תשובה
והעולם הזה גדול עלינו
והצל כבד
והבדידות קשה,
והכאב הזה בצד, מאדמה שרעשה.
מה כבר לא אמרו על אהבה
לב נופל על לב
בארץ אבודה
אבל דבר אחד רציתי שתדע,
לא היה לי עוד דבר מלבדה.
כי זה נחרט על לוח הלב
ומלטף אותך כמו אור מהשמיים,
וזה ממיס אותך לאט
ומתפשט עמוק בכל הגוף, כמו מים,
אתה יכול לגדול, להיות כמו מלך בעולם,
וזה כל מה שהופך אותך בסוף
להיות אדם.
מה כבר לא אמרו על אהבה,
לב נופל על לב, ואין לך תשובה
והעולם הזה גדול עלינו
ואתה נודד,
הנשימה כבדה,
אבל כשהיא תבוא, אתה תדע,
ולא תרצה יותר דבר מלבדה.
כי זה נחרט על לוח הלב
ומלטף אותך כמו אור מהשמיים,
וזה ממיס אותך לאט,
ומתפשט עמוק בכל הגוף, כמו מים,
אתה יכול לגדול, להיות כמו מלך בעולם,
וזה כל מה שהופך אותך בסוף
להיות אדם.
