בערך פעם בשבוע,
תוקף אותי מין געגוע.
מין געגוע מתמשך
לשיר חדש מפרי עטך,
כמו שרק את יודעת איך.
עם העברית הנהדרת
בַּטַעָם של קבוצת כנרת,
בְּמנגינה שלא נגמרת
שתימשך ותימשך ותימשך!
(איי-איי-איי)
אפילו ריח המלוח -
היה מתוק כמו תפוח!
ואיך ניחוח של תפוז
היה נודף מכל חרוז!
אני אומר לך: תרשמי לך-
וזה לא סתם כדי להחמיא לך:
את חסרה , וזה רישמי:
נעמי, אלא מי?
כל הכבוד לך על כל אלה,
היום כבר אין דברים כאלה.
רק את הלכת מהר מדי
זה לא בסדר, בחיי
הרי עוד לא אהבנו די!
וגם אם פה ושם זייפתי
זה רק מפני שהתאהבתי
אני אומָר לך בגלוי:
היה בשיר כזה שיקוי
שלא השאיר לי שום סיכוי,
אוּי אוּי אוּי!
כל שיר שלך היה אירוע,
גם חגיגי וגם פרוע,
את כל הדאגות – מחק.
את היום-יום הפך לחג!
אני גדלתי על צלילייך,
אני כינור לכל שירייך,
בשם כולנו וּבִשְמִי:
נעמי, אלא מי?
את המדינה כבר לא תכירי
כאן המצב ממש לא לירי
אח, איפה הימים שלך?
אני נזכר ונאנח
מתי ואיך כל זה נשכח?
(אח-אח-אח!)
כי שיר חדש של נעמי שמר,
היה הרבה יותר מזֶמֶר
היה בו עוקץ וגם דבש,
כמו מערכון של הגשש,
אני אומר לך: תרשמי לך,
וזה לא סתם כדי להחמיא לך
את חסרה , וזה רישמי:
נעמי, אלא מי?
בערך פעם בשבוע..
(נעמי, אלא מי? )
תוקף אותי מין געגוע...
(נעמי, אלא מי?.)