- מילים
- קרדיטים
- קומוניקט
- תמונות
- הופעות
- קישורים
- עוד מאותו אמן
הרוח
הרוח, שמכה בי ,
הרוח, מקימה אותי .
הסתיו הזה בהיר וארוך
אין לי מילים,
אם לא נרדם אז קם איתך, שנים.
את, מרעידה אותי
את, והחלום האמיתי.
הסתיו הזה בהיר וארוך
אין לי מילים,
אם לא נרדם אז קם איתך, שנים.
אמרת לי תאהב את עצמך כמו שאותי,
לפעמים כשזה מצליח אני בעצמי .
סבא יעקב
בבוקר קם בחמש עולה על האופניים ורוכב,
הפעם השער נפתח, אני עובר .
אנשים מסתכלים ואומרים "אין מה לדאוג זה יעבור",
חושבים שחזרתי, לא, אני עדיין שם.
כשסבא יעקב מנגן אי אפשר לדבר איתו,
כמה שאני מתקרב ככה זה מתרחק.
נגעתי לשנייה, דווקא כשנשענתי לאחור,
הרגשתי את החום,
נהניתי מהקור .
כשסבא יעקב מנגן אי אפשר לדבר איתו,
כמה שאני מתקרב ככה זה מתרחק.
היא אמרה
היא אמרה לי בוא תראה צלילים נופלים, גשם בחלום
כמו תפילה מזמן אחר, לקח לי רגע
לנשום בלי לדבר,
פתאום נהיה לי קר
היא אמרה לי בוא תראה את כל הבודדים,
יש מקום להיזכר, אתה הולך והם הולכים.
הכול כהרף עין , שמור על הבית.
איך אני יכול לשמור כל יום מחדש,
כל השבילים דומים גם בהתחלה,
אחר כך לך תדע.
היא אמרה לי בוא תראה הכול נהר , זו ארץ הדממה.
עיניים מאירות, מלכודת רגשות.
אנשים טובים
לימדו אותי בני האדם הם טובים
מה שאני רואה, בלי משוא פנים.
אין פינות חשוכות או חדרי חדרים
עם לשון הטוב , להאמין במילים.
בשקט ובלחישות
לא רצו שאדע את השמועות.
שכל הזמן ההוא שלא נשמרתי
המליכו את מי שכל כך תיעבתי .
כמה שרציתי
כמה שרציתי לכתוב, רציתי לבהות,
והמסך ירד.
כמה שרציתי לנדוד, רציתי גם לכבוש,
מיותר לצפות.
כמה שעליתי פסגות, עלתה המציאות,
רציתי מזל .
כמה שחיפשתי אותי , כמה שרציתי אותך,
רציתי שלווה.
כמה שאני מתרחק, כמה שהמדינה קטנה,
ואיך אנשים משתנים,
וכמה שאני מתגעגע לטיול בקצה השכונה ,
חברי הילדות האהובים,
מידי פעם מתקשרים
אשקלון
יריות עמומות פילחו את האוויר ,
נראה כמו טעות, אולי נקמה ?
אבל מישהו צילם את התמונה ,
חיפשו את מי לתלות.
לפנות בוקר דפיקות ,
כחולים, שוטים, פורצים,
לא מתביישים, הופכים .
תאוות העיתונים, כותרות וצבעים,
את שמו רצו, דיברו עם השכנים.
"הם לא שברו אותי" הוא אמר,
לא חיבק אבל רצה ,
החזיק בחלון הלבן וקם .
ובחדרי חדרים יש אשמים,
"תעשה את זה כבר" אמרו לו עשרות פעמים,
"נפיל הכול עליו" הוא מאשקלון ולא מהקיבוצים.
"תעשה את זה כבר", אמרו לו עשרות פעמים .
"הם לא שברו אותי" הוא אמר,
לא חיבק אבל רצה ,
החזיק בחלון הלבן וקם.
היום יורד
היום יורד מפנה את החושים,
הערב חודר בבטחה, מטשטש את השיטה.
ציוץ של ציפורים חדשות בשכונה ,
התנחלו על עצי צפצפה,
שפתם משונה המראה לא רגיל.
זוכר את הקיץ ההוא
ואת זה שלפניו,
הילדים היו הולכים לוואדי,
ההורים היו שותים קפה שחור.
ובכפר הרדום אין דלת סתרים,
אנשים מתכנסים בעצמם או מחפשים אלוהים.
הציפורים מנקרות כל חלקה טובה,
על צמרת הברוש חתולה אבודה,
יללות של תנים בתוך הבתים.
זוכר את הקיץ ההוא
ואת זה שלפניו ,
הילדים היו הולכים לוואדי,
ההורים היו שותים קפה שחור.
זמן טס
הוא נכנס אל הבית
מזמזם שיר פרידה
מישהו בבית?
רק הכלבה .
פותח מקרר
מגלה שהוא ריק
מוציא בקבוק
מוזג ושופך.
מסתכל בעיניים רפות בכוסית
התלויה בינו לבינך ,
את מתרוממת כמעט ומועדת
יוצאת לבדך לעיר הזרה.
זמן טס לא מתחשב את לא איתי
ועכשיו אחרי שהבין את הכול
תקוע שנים, כמו ההורים.
אולי זה בגנים ההרגל הדפוק
שום דבר לא השתנה בעיר הזרה.
זמן טס לא מתחשב את לא איתי
קליפות
זה הזמן להתקלף מהשכבות
לסלוח לכל אחת שבאה לכסות
את האפר והקור מהאמת
את הזמן המיותר שבעולם
בו אני לא כאן ולא שם.
זה הזמן עכשיו לצאת אל השדות
לגמוע מרחק, לזמן את הרוחות
שיינקו את הסודות
ואל האור תצא אמת האמיתות
בה אני זר ולא אחר.
הפטום זרהום
הפטום השאיר את הכול מאחור,
חלם שיחזור כמו גדול,
אשתו היפה, צריף הקטן
תינוקת בערסל .
הוא נישק את ראשה ויצא לדרכו ,
משאית מבריחים תיכף תבוא ,
עשרות נדחקו בתא הקטן,
כמו כלבים .
הוא חלף על פני הגדר
כדורים ששרקו חיסלו את השאר.
הוא שכב בתוך שיח שתי יממות
הצבא התקפל, ארבעים ושמונה שעות .
תשיעי לספטמבר יום אפור
תחנה מרכזית באר שבע,
הפטום מדבר עם הפקיד של הדואר
מישהו צעק "פיגוע",
הקב"ט חשב שהסודני טרוריסט
וירה בו.
ההמון הנלהב שעט ללא רחמים.
כשעיניו פקוחות
הוא מלמל את השם של הבת שלו עוד ועוד.
אשתו היפה לא תראה אותו יותר ,
קיבלה מזוודה וכסף.
בעל הבית הוסיף וגם המדינה
והארץ תשקוט מאה שנה.
הנהר
מנגן את עצמי
מקדש את המידות
אל הגבולות
ביני לביני
להמשיך את היום
באותה התחושה
מן אמת
ביני לביני
הנהר
בלי לדעת
לא מתאמץ
לא מדבר
תקוע איתו
בינתיים תקוע איתו , כלום לא נדבק אליו
עורבים שחורים לרגליו,
גשם יורד הוא לא נירטב
החיוך נעלם כשאני מפנה לו את הגב .
היינו גמורים, חברים, כהות חושים ,
אפילו אשתי האמינה לו .
כשהוא הרים את ידו ואמר "זה בנינו לבין אלוהים"
כאבה לי הבטן.
הכי קל לדפוק מישהו כשההמון שואג,
איך הוא הביא לי אחת .
חמישי בשש זה היום שלו מביא את הסיפורים
רק בנים, כמו במילואים.
זה הזמן של אהובתו
לחמוק אל בין השערים.
הכי קל לדפוק מישהו כשההמון שואג,
איך הוא הביא לי אחת,
ידעתי .
זמן טס- אקוסטי
היום יורד- אקוסטי
אשקלון- אקוסטי
סבא יעקב- אקוסטי
מאריון ואורי – Marion & Ori
ים של אור Sea Of Light
מאריון קמפה שרה ומנגנת בחליל צד, קאנה ( חליל פרואני ), תוף פרואני, פוטוטו ( קונכייה ענקית המשמשת לטקסים וחגיגות בפרו )
אורי כהן שר ומנגן בגיטרות, נבל ובשייקרים
ג'ימי סופו מנגן בכלי הקשה.
כל העבודים על ידי מאריון ואורי
האלבום הוקלט ב " עמק המקודש " בפרו
הקלטות על ידי נלסון מארקז
מאסטרינג על ידי יובל זילברשטיין
רשימת השירים והקרדיטים –
1. אליליאנצ'ו ( שלום בשפת הקצ'וואה ). מאריון קמפה ואורי כהן.
2. קונדור – מאריון ואורי.
3. אני אשה – מילים – מאריון קמפה. לחן – אלברטו קוסלמן ומאריון קמפה.
4. עמק מקודש – לחן – אורי כהן.
5. תיבת נגינה – מילים ולחן מאריון קמפה
6. קרקס – מאריון ואורי
7. סבא ז'וסף – עממי/מאריון קמפה
8. אופק – מילים מאריון קמפה. לחן – אורי כהן.
9. היית בחוץ לארץ – מילים יונה וולך. לחן אורי כהן.
10. מודה אני – מילים מהמקורות. לחן אורי כהן
11. שיר למעלות – מילים מתהילים. לחן אורי כהן
12. הימהום – לחן אורי כהן.
פסטיבל הבלוז החמישי של תל אביב יפו
אורח מיוחד: עמיר לב
תיאטרון תמונע
25.11 מוצ"ש 21:00
כרטיסים ופרטים נוספים http://bit.ly/2wL93yf
