כאחד האדם

תחצוב בלב האבן
נגב את הזיעה.
השמש כבר באמצע השמיים
שוזפת את גבך.
ולא תמצא שם יהלום ולא אבן טובה.
וכשיגיע סוף היום אתה תיפול למיטה,
בדיוק כמו כולם.
בדיוק כאחד האדם.
תבנה במו ידיך
חדר כארמון.
תכתוב בסלע את סיפור חייך
עד אור אחרון.
וברעש פטישים תישבר הדממה,
אתה מצמיח שורשים את לב האדמה.
מי אתה סך הכל?
בשר ודם.
בדיוק כאחד האדם.
וכשתחזור הביתה
אל חיק המשפחה,
תשטוף את האבק מעל פניך
מעמל יומך.
כי הקסם בפשטות שם מאיר היהלום
ואתה רק אדם פשוט בסופו של יום.
לפעמים אתה נופל ולפעמים קם.
בדיוק כאחד האדם.