אם אני עייפה ודואגת עכשו
ואם העתיד הוא
חור שחור בקיר לבן
קולך יוסיף להתנגן כאן
כמו סיפור על הלבנה
מתמשך עד סוף שמח
אבל זה בכלל העצב
העוטף אותי בשמיכת קיץ
עבור כל עונות השנה
ואם שכבות העור נאטמות לי
והדמעות התייבשו להן מזמן
התקרה תבשר לי את האופק
בו דולקים עכשו
כוכבי נייר
אבל זה בכלל העצב
העוטף אותי בשמיכת קיץ
עבור כל עונות השנה
ואם האדמה הופכת אותי שייכת
לכל עת בה הדרך מתפתלת
אדע כי זאת שוב האהבה
והיא פזורה כאן כמו אבק
והעולם איתה כזה גדול ושברירי
זוהי עת בה
נשבת גם אני.