זאב נחמה: "לפני שלושה חודשים פנו לאתניקס מגלי צה"ל וביקשו מאתנו להשתתף בפרויקט השנתי שלהם "עוד מעט נהפוך לשיר" במסגרתו שולחים לזמרים ויוצרים טקסטים שנכתבו על ידי חיילים שנפלו לצורך הלחנה וביצוע. זו הפעם הראשונה שאנחנו משתתפים בפרויקט המרגש הזה. קיבלתי מקבץ גדול של שירים וניגשתי אל הטקסטים בחרדת קודש. אתה מחזיק בידך מזכרת כמעט אחרונה של חייל שנהרג ומרגיש צמרמורת, מחויבות מסוג אחר. ואז הגעתי ל-מדבר. שיר שכתב סגן רמי גורן ז"ל ומיד התחברתי אליו. המינימליסטיות שלו נגעה בי בצורה מיוחדת . החלטתי לנסות ולהלחין אותו לפני שאני קורא את התחקיר על חייו ומותו של רמי. היה לי חשוב לראות את אני מתחבר לטקסט דרך כתיבת המנגינה. התיישבתי לכתוב ותוך פחות מ-10 דקות השיר היה גמור - סוג של חיבור מיסטי.
אני ממעט להלחין טקסטים שאינם שלי , החיבור מרגיש לי לא טבעי אבל במקרה הזה זה היה חיבור מיידי. האושר המטאפורי של הטקסט לקח אותי למקומות רחוקים. היכולת של רמי ז"ל להשאיר מקסימום מרחב במינימום טקסט שאבה אותי אל תוך השיר הקסום הזה שככל שמרבים לקרוא אותו מגלים בו עוד ועוד סיפורים. רבדים של סיטואציות המשתקפות בכל מילה משמעויות נסתרות וגלויות שחושפות עולמות תוכן.
כשסיימתי לכתוב התיישבתי לקרוא את סיפורו של סגן רמי (אברהם) גורן ז"ל שכתב את המילים.
רמי נולד במלחמת העצמאות , ונהרג במלחמת יום הכיפורים. הוא חזר לישראל מלימודי רפואה כדי להילחם עבור המדינה שכה אהב. הוא שירת כסגן מפקד פלוגה בסיירת חטיבת השריון 14 ( פלס"ר 67) אבל נהרג במשימה אליה התנדב. הוא עלה על מסוק יסעור יחד עם שישה אנשי צוות נוספים שכלל לא היה מתוכנן לעלות אליו כחובש, במטרה לסייע לחלץ פצועים בסואץ. לפני שהגיעו לנקודת החילוץ היסעור נפגע מטיל , נשרף והתרסק.
אחותו התאומה רוחל'ה סיפרה לאנשי גלי צהל כי הוא היה איש עט, אהב לכתוב מכתבים ואהבתו הגדולה היתה המדבר. הוא אהב את השקט. הוא נסע בטיולים למדבר בהרבה הזדמנויות ובבית הספר חנקין בו למד הנציחו את זכרו באמצעות פסיפס המתאר את המדבר שכל כך אהב.
אחרי שקראתי את סיפור חייו של רמי הבנתי שבחרתי בשיר שמייצג יותר מכל את חייו ומותו . יהי זכרו ברוך. "