הבלדה על יואל משה סלומון
בבוקר לח בשנת תרל"ח
עת בציר הענבים
יצאו מיפו על סוסים
חמשת הרוכבים.
שטמפפר בא וגוטמן בא,
וזרח ברנט
ויואל משה סלומון,
עם חרב באבנט.
איתם רכב מזרקי
הדוקטור הכסוף,
לאורך הירקון הרוח
שר בקני הסוף.
ליד אומלבס הם חנו
בלב ביצות וסבך
ועל גבעה קטנה טיפסו
לראות את הסביבה
אמר להם מזרקי
אחרי שעה קצרה:
איני שומע ציפורים
וזה סימן נורא.
אם ציפורים אינן נראות
המוות פה מולך,
כדאי לצאת מפה מהר,
הנה אני הולך.
קפץ הדוקטור על סוסו
כי חס על בריאותו,
והרעים שלושתם יצאו
לשוב לעיר איתו.
אמר אז יואל סלומון
ושתי עיניו הוזות:
"אני נשאר הלילה פה
על הגבעה הזאת".
והוא נשאר על הגבעה,
ובין חצות לאור
פתאום צמחו לסלומון
כנפיים של ציפור.
לאן הוא עף, לאן פרח
אין איש אשר ידע,
אולי היה זה רק חלום
אולי רק אגדה.
אך כשהבוקר שוב עלה
מעבר להרים,
העמק הארור נמלא
ציוץ של ציפורים.
ויש אומרים כי עד היום
לאורך הירקון
הציפורים שרות על יואל
משה סלומון.
עוף החול
זה רק הזמן, רק המאמץ
כל התהומות, המפץ
אתה הולך כשהיום מחשיך
רק אתה יכול ככה להמשיך
מיתרים קרועים, הקולות לא נשמעים
כל מה שהיה איננו
רק השיר שלך עודנו
רק אתה יכול
לקום כמו עוף החול
מי שעזב מי שהתייאש
מי שכבר איבד את האש
היום חשוך העולם פראי
רק אתה יכול ככה להמריא
צלילים עונים הכלים כבר מנגנים
כל מה שהיה איננו
רק השיר שלך עודנו
רק אתה יכול
לקום כמו עוף החול
המילים עוזבות הסופות כבר מתקרבות
מי שלא ניסה איננו
רק השיר שלך עודנו
רק אתה יכול
לקום כמו עוף החול
צלילים עונים הכלים כבר מנגנים
כל מה שהיה איננו
רק השיר שלך עודנו
רק אתה יכול
לקום כמו עוף החול
זה רק הזמן, מעגל גדול
זה אתה
עוף החול
