בדרך למקום המושלם
בו אדם הוא אדם
בדרך לשם
עצרתי כאן
לרגע אחד
שנקרא חיים.
רק רגע
הכל מתערבב
לוקח ללב
נשבר וכואב
מבקש נחמה
מאמא
מהאדמה.
מקום להיות
טוב לעצמי,
להיות טוב עם עצמי.
מקום בשבילך,
מקום בשבילי.
להיות איתך פשוט
מי שאני.
בדרך לשום מקום
הליכת סתם פתאום
יום ועוד יום
מגיע לים
התיכון
הכל מרגיש נכון...
מקום להיות טוב עם עצמי
להיות טוב לעצמי.
מקום בשבילך,
בשביל הגלים.
להיות איתך פשוט
מה שאני.
לאן נושבת הרוח ?
רק תקשיב.
אל לב פצוע, שלא מכאיב.
לאן נושבת הרוח
אל מקום בטוח בין אנשים.
כמו חוט מתוח
קצה אחד אצל שמיים
ולא רק הזמן נמתח
שנייה הופכת שנתיים
והכבידה הזאת
שהופכת בנקל לרדיפת כבוד
רוח הקודש ממשיכה לנדוד
ממשיכה לנדוד...
לאן נושבת הרוח
רק תקשיב
אל מקום בטוח
בין תפילות של ילדים
רוח חרישית אנושית
רק תקשיב
נניח
נניח זה בוקר
נניח לא ישנתי
נניח לזה עכשיו
נניח תפרוץ שוב מלחמה
נניח ננצח גם בה
מי אני ?
איש חופשי.
נניח ולשמיים יש אכן אין סוף
נניח שאשלח משהו בבקבוק
מי יאסוף ?
ובאיזה חוף ?
נניח שלא ידעתי לכתוב...
מי אני ?
איש חופשי.
מי אתה ?
התא המשפחתי.
וכל הדרך חשבתי על נסיעה
המעשה כבר נעשה ואולי אין דרך חזרה
וכל הדרך חשבתי איך לומר לך מצטער
וכל הלילה מתהפך, חושב עלייך, ער
וכל הדרך הביתה, למקום שלנו, שכה טיפחת,
הרדיו משמיע לי שירים שאהבנו, שבטח כבר שכחת
התסלחי לי
התפתחי את דלתך
אמרי לי איך
איך לא להסתבך
התסלחי לי
התפתחי שוב את ליבך
אמרי לי איך - איך זה ימשך ?
וכל מחשבה כבר נחשבה
וכל אהבה כבר נכאבה
נשארנו לבד, רק אני ואת לגעת
השקיני מפרי עץ הדעת - פיקחי את עיניי ואדע
אם החיים הם חידה
אולי נמצא ת'פיתרון
נניח
נניח זה בוקר
נניח לא ישנתי
נניח לזה עכשיו
נניח תפרוץ שוב מלחמה
נניח ננצח גם בה
מי אני ?
איש חופשי.
נניח ולשמיים יש אכן אין סוף
נניח שאשלח משהו בבקבוק
מי יאסוף ?
ובאיזה חוף ?
נניח שלא ידעתי לכתוב...
מי אני ?
איש חופשי.
מי אתה ?
התא המשפחתי.
ואולי אין מחר
רק עכשיו מתמשך
הנצח הזה ביני לבינך
עכשיו אוהב אותך
ועוד
ועוד איך...
להתפלל לגאולה
ולהושיע קודם את עצמי
הנצח הזה
בינו לביני
עכשיו מחכה לך
אהובתי
כמה שניות
כמה שטויות עברו מאז
כמה לילות...
רוצה שקט,
שקט קטן
שילווה אותי מכאן והלאה.
מוצא אותו בך,
במגעך הרך
וגם אם נשברתי
זה מושך אותי מעלה.
מול כל הצפצופים,
מפקסס את עצמי אל ליבך.
שם חם
מקום נעים
כן, לשם אני הולך.
מול כל גלי הייסורים
שאדם צריך לעבור
אני כותב לך את השיר
ומוציא אותי לאור
שם האור עדין יותר,
ואין קושי לוותר,
לבטא את החסר,
לשנינו.
סתם לרגע
רציתי להיות אחר,
יצאתי משורר,
עכשיו אני חוזר
לשתיקתנו.
בשתיקתי הגדולה ובצעקתי הקטנה אני חורש כלאיים,
הייתי במיים והייתי באש, הייתי בירושלים וברומא
אולי אהיה במכה
אך הפעם אלוהים מתחבא
ואדם זועק איכה. והיא תהילתך.
אלוהים שטכב על גבו מתחת לתבל
תמיד עסוק בתיקון, תמיד משהו מתקלקל
רציתי לראותו כולו אך אני רואה
רק את סוליות נעליו ואני בוכה. והיא תהילתך.
אפילו העצים הלכו לבחור להם מלך
אלף פעמים התחלתי את חיי לאן אלך ?
בקצה הרחוב עומד אחד ומונה
את זה ואת זה ואת זה ואת זה
והיא תהילתך.
אולי כמו פסל עתיק שאין בו זרועות,
גם חיינו יפים יותר בלי מעשים וגבורות.
פירקי ממני שריון גופייתי המצהיבה,
נלחמתי בכל האבירים עד החשמל כבה
והיא תהילתי / והיא תהילתך.
איך שלא יהיה
זה הולך ומתבהר לי
מה שהיה
מה שנהיה
מה שהווה.
איך שלא יהיה
זה בסוף תמיד קורה לי
משקם הריסות
הורס ובונה.
ממריא לתוך השקט
שבעינייך הירוקות
עוד רגע את נושקת
קצות חלום
עטוף בסוד
ממריא לתוך עינייך
בריקוד שאין לו סוף
כאילו אין יותר כבר
למה לחכות,
כמה שקלים
בקרקעית מזרקות.
