במלכות ישראל הקטנה, רוח מרד מסעירה את שאול האציל
מאבק הכוחות בין הדת למלוכה כבר התחיל
שליטתו של שמואל הזקן מתרופפת, את דוד בחשאי הוא מושח
כאשר עם ליבו, בעוד שאול מולך
נער אדמוני, דוד, בקלע שם שבר אבן
שאול קורא אל חייליו, הפלישתי משלח כל רסן
מי יקום ויכה בגוליית, ומן הענק ניוושע
אשימה על ראש הפלישתי את בתי לאישה
שאול החצוי מתנבא בחלום, בן ישי ייטול את כסאו
מנצח גוליית שמינה לשר גדוד בצבאו
ממשב הרוחות הרעות בשאול, דוד מחפש מסתורים
יפה העיניים על מלכו מערים
ועל בן המלך אהבתו חולשת
יהונתן, אהוב העם, מוחל על הזכות לרשת
ומיכל מבריחה את דוד, מפני הבאים להמיתו
המלך השיא לחותר תחתיו את בתו
היכה שאול באלפיו ודוד בריבבותיו, עונים במחולות מערערי מלכם
ראש המרד דוד בן ישי מוליך את דרכם
שש מאות הקושרים מבקשים עיר מקלט אצל אכיש מלך גת הפלישתי
לשריו התמהים שח אכיש, הם חצים בקשתי
דוד למלך מרמז, את שאול עוד אפיל לפניך
אכיש משיב לו בסיפוק, אל ציקלג העבר אנשיך
שאול מאבד כבר שליטה, עמו כה מוסת ומפורד
אוייבים נדרכים מסביב לבן קיש הנבגד
בשונם צבא פלישתים מתקבץ וחונה, שאול מכנס את שריו
המלך רפה עד מאוד וחרד מן הקרב
על צפונות המחר, בחסות חשיכה, בעלת אוב בעין דור הוא שואל
כאיש מן העם המבקש לקשרו עם שמואל
אל תראי, אשה, מחוק מלכך, את שמואל העלי לי
ואת גורל המלחמה, עם פלישתים בגלבוע, גלי לי
שמואל העולה מן האוב, מפיל את שאול על חרבו
ונופלים גם שלושה מבניו מול חרב כבודו
