לפעמים אני אבודה וקצת קשה לי לדבר על זה
מה כל החיים בלי לאהוב את עצמך בזה
עכשיו זה קול פנימי שמסתכל עליי
מדבר אלי שואל שאלה
מי את ילדה ומה את רוצה? נעים להכיר
את בארץ פלישה, לאן את חוצה? תפסת תאוצה
כבר לא ילדה, טיפסת על הרים, קפצת לתוך החיים
עכשיו את בפנים, כל הדברים פה קורים
לא הכל פרחים, לא הכל פרחים
לא הכל פרחים, לא הכל פרחים
לא הכל שמחה גדולה, גם אהבה, היא מכאיבה
עם כל הטוב שיש בה מבפנים,
לא הכל כל פרחים לא הכל פרחים
לפעמים אני משתנה, וקצת קשה לי להכיל את זה?
מה כבר יש לעשות מלשנות צורה בזמן הזה
מה נסגר עם הקולות שבראש הם מלווים אותי בכל המסע
"מה את עושה, תגידי טיפשה, תתאפסי על עצמך, תתלבשי בקשה
את כל כך נוקשה, עם עצמך, עם כולם, תעזבי את הפון, את כזו עפיפון
שאיבד את החוט, בין אבק הפיות, רק רוצה להיות
לא הכל חמניות, שמאירות, מחחמות לי את הפנים
לא הכל פרחים לא הכל פרחים
לא הכל שמחה גדולה, גם אהבה, היא מכאיבה
עם כל הטוב שיש בה מבפנים,
לא הכל כל פרחים לא הכל פרחים
לא הכל פרחים, אני יודעת,
פעם חשבתי אחרת, השמחה מצונזרת
חשבתי שכולם טובים, חשבתי אני משוחררת
מכל הדברים הרעים, מכל הקשיים שבאים
הבנתי פתאום שהדחקתי הכל, את כל החיים
היה ת'בחור המצליח הזה, הייתי בת שש עשרה
אמר תנסי, אל תפחדי, הגיע הרגע, זה את ואני
תחיי ת'שנייה, תורידי חולצה, תגעי בקשה
את סקסית ילדה, עוד לפני שידעתי כאב וחולשה
הרגע שבו הוא תפס והכניע, נישק והדמיע
לא הכל פרחים, כמו שלא הכל מגיע
לא הכל פרחים