גור אריה

בזמן השקיעה,
מול קו האופק,
רוח מגיעה.

מאז שעזבת,
יש בי מין קול כזה,
שמצווה עלי להיות.
המנגינה מלווה אותי,
ימי ילדותי מוסיפים לחיות.

על הדרך שהלכת אני נשארתי,
מחפש את הבאר.
את המנגינה שלך אני נושא -
גור אריה.

את שמלתך הלבנה תלבשי,
את השבת תקבלי.
כמו שתמיד רק רצינו להיות,
יחד לשיר את השיר.

אל תירא ישראל אל תירא,
כי גור אריה הלא אתה,
ואריה אם ישאג,
מי לא ירא,
מי לא ירא.