מי מתנדב לקחת אותי
לנקות את הכל, להחזיר חדשה
לא לשאול מה קרה
ולמה עצובה
רק להיות לדקה
לבהות בשתיקה
מי מתנדב לגדל בי עצים
שיכו שורשים של תבונה
פרחי הדרים
יפרחו בי באביב
אעטה ככתרים לראשי
ביטחון מוחשי
נסתובב ברחוב
על הדשא נכתוב
סיפורי ילדים
נספר לעצמנו
שזה רגע תמים
ניזכר בו מחר
כשנהיה גדולים
מי מתנדב לשחק ת׳משחק
שיחשוף תקלפים
ובסוף נבכה או נצחק
נדבר במילים אחרות
נהמר, נעשה טעויות
ונבחר בלחיות
נסתובב ברחוב
על הדשא נכתוב
סיפורי ילדים
נספר לעצמנו
שזה רגע תמים
ניזכר בו מחר
כשנהיה גדולים
כולם מדברים
עוד מעט החגים מגיעים
אותי זה לא מרשים
אותי זה לא מרשים
כולם מדברים
מספרים סיפורים על עתיד
אותי זה לא מטריד
אותי זה לא מטריד
רוצה לחיות איפה שנעים
תאנה ודקלים
שקיעות זורחות
רגעים חיים, צעדים קטנים
תאנה ודקלים
כולם מדברים
נשמעים כמו תקליטים שבורים
ולא מקשיבים
לא מקשיבים
כולם פה רבים
על דירות, תארים, מזרונים
ונרדמים
רוצה לחיות איפה שנעים
תאנה ודקלים
שקיעות זורחות
רגעים חיים, צעדים קטנים
תאנה ודקלים
כולם מחפשים בצדדים
לא מסתכלים בפנים
אנחנו לא נפגשים
לא נפגשים
במלכודת לא רואים
את הכתובת על הקיר
את חושבת- זה מושלם
אהבת חינם
את הולכת כמו שדודה
מבקשת הכרה
כשהיא באה
את שוב קמה לתחיה
שוב הלכתי לאיבוד
עוד סיפור שנשאר מאחורי
ועדיין לא אכפת לי מדי
אני לא טובה בלומר ביי ביי
בלומר ביי ביי
אני לא טובה בלומר ביי ביי
בלומר די די
את חוזרת אל הדפוסים
ומתכווצת כדי להתאים
כי כשאת נחה אז הפגמים
פתאום בולטים
את בורחת מהאמת
ולא בוחרת להתעמת
את מדברת
והמילים הן לא שלך
שוב הלכתי לאיבוד
עוד סיפור שנשאר מאחורי
ועדיין לא אכפת לי מדי
אני לא טובה בלומר ביי ביי
בלומר ביי ביי
אני לא טובה בלומר ביי ביי, בלומר די די
כהה משמש
וקהה לכשלונות
מה שקורה, מה שיקרה
מה שקרה היה צריך לקרות
צמאה לחופש
ושבעה מעלבונות
מה שנעול ולא נִרְפֶּה
עוד עומד להתגלות
אותה גברת בשינוי אדרת
אותה גברת בשינוי אדרת
אותה מרפסת
בזווית שונה
אותה מסגרת
לא אותה תמונה
פרק של שבר
בסדרה של שגעונות
מה ששורף ולא עוזב
עוד עומד להשתנות
וזה בסדר
כבר ידעת את זה מזמן
איבדת את זה לרגע אחד
והנה זה שוב כאן
אותה גברת בשינוי אדרת
אותה גברת בשינוי אדרת
אותה מרפסת
בזווית שונה
אותה מסגרת
לא אותה תמונה
יש מי שיושב ומפחד
יש מי שעומד ודואג
יש מי שאוהב, מאוד אוהב
יש מי שנשרט לו הלב
יש מי שנדם ולא עונה
יש מי שעכשיו מקנא
פתאום פרצוף מוכר, ולרגע נדמה
שיש בו עוד תקוה באמת
יש מי שרודף אחרי צדק
יש מי שצדק וכבר לא רודף
יש מי שלא ער, ולא ישן
יש מי שעדיין חולם
יש מי שבוחר בחיים
יש מי שחי רק כדי לבחור
יש מי שלעולם לא יבחר
כי בחרו כבר בשבילו
אבל איפה זה שרואה
הוא לא נראה
בקול רועד קראנו
ונקרענו
ונקרענו…
נמלא את הכוס הזו במה שתרצה
דמעות או קפה
בחוץ יום יפה
נרוקן את הראש הזה ממה שקורה
לב מתפלא
כשהוא נזכר שיש יותר
יותר מזה
כשהוא נזכר פתאום
בחצי המלא
כשהוא נזכר פתאום בחצי המ-
נמלא את היום הזה במה שתרצה
נקום ונצא
לא נרצה
נחפש בפינות ואולי נגלה
דופק עולה
וזה מרגיש שכל החדר מתמלא
אושר תמים מציף פתאום את החזה
אור בתריסים עולה ויש יותר מזה
אה… אה…
אינך בדד, הנה הים שלך.
הוא ישאלך בזמזומו הרך
על חלומות דרכך, על תקוותיך.
אינך בדד
חיכו לעת בואך - חיכו כולם:
החוף, החול, סלעים, גלים וים.
ידעו-ידעו, בליל אפל תבואי.
חיכו לעת בואך
ובמרום אלפי עיני שמים,
מבינות חברותיהן השתים,
אשר גונבות מים אינסוף – דמע.
שום צליל לא נשמע אותו דבר
שום ריס לא נפל
את עדיין הבאת לי ת׳מזל
אז יופי שבאת
את תמיד היית הכי יפה והגונה
את תמיד תהיי הראשונה
אז יופי שבאת, יופי שבאת
יופי שבאת
מאוד השתנית
רואים ברור את כובד הזמן
השלת את עורך, ואין חדש
אז יופי שבאת
את תמיד תהיי הכי יפה והגונה
את תמיד היית הראשונה
אז יופי שבאת, יופי שבאת
יופי שבאת
קיבלתי אותך ללא מילים
היית לי שפה
ויתרתי עליך בלי בושה
אז יופי שבאת
