בלילה שחור מנוקב כוכבים
יוצאת מתילדה ליער ומקוששת עצים
בין גזעים של מתכת
בין קולות התנים
מתילדה הולכת כמו מלכת צוענים
עם שמלה מקונפטי ושרוולים ארוכים
כובע קש מרופט וסנדלים ירוקים
היא פוסעת ביער
מביטה לשחקים
עוד ילדה בלי שמיים, יתומה ממילים
בואי מתילדה
תני לי את הימים
בלילות אחכה לך
עד סוף החיים
העצים לוחשים לה לחישת אהבה
מרכינים ענפים
משתאים מיופיה
מנשקים את עינה, שוזרים זר לראשה
מלטפים את פניה, ומפלסים את דרכה
השנים תעבורנה והעשב קמל
העצים נעלמו ואיתם גם הצל
בקרחת היער היא שוכבת לנום
מתילדה חולמת, מסרבת לקום
בואי מתילדה
תני לי את הימים
בלילות אחכה לך
עד סוף החיים
עם שמלה מקונפטי ושרוולים ארוכים
כובע קש מרופט וסנדלים ירוקים
היא פוסעת ביער
מביטה לשחקים
עוד ילדה בלי שמיים, יתומה ממילים
יתומה ממילים
שומע הבי מטאל באוזניות
מחליף את השיר כל שלושים שניות
לומד לשחות
מנסה לרזות
לוקח ללב כל דבר פעוט
מתקשה לפעמים בהבנת הנקרא
פוחד כשעוברת מכונית משטרה
מטה אוזן קשבת
מחפש מקום לשבת
מרגיש לפעמים שואה מתקרבת
סע לאט
סע לבד
הכל בסדר
אל תדאג
אתה ילד גדול
בנה ארמון בחול
עצום את העיניים
תן חיוך גדול
לא יודע אף פעם מה כדאי ללבוש
רוצה רגליים על הקרקע ולאבד את הראש
רוצה אוטו גדול
רוצה לדעת הכל
רוצה להתבגר אבל בלי לגדול
מנגן בגיטרה וכותב שירים
מעשן רק מתי שהילדים לא רואים
מכתת רגליים
מרכיב משקפיים
לפעמים אתה מרגיש שהגיעו מים
סע לאט
סע לבד
הכל בסדר
אל תדאג
אתה ילד גדול
בנה ארמון בחול
עצום את העיניים
תן חיוך גדול
ילדים יחפים רוקדים את מחול ההישרדות
בסמטת גן עדן פינת שדרות המציאות
בתל אביב. הם נושמים את תל אביב.
ילדים קטנים תועים אחרי אותם האנשים
ברחובות צרים חסרי צורה חוזרים ומבקשים
ילדים חורגים, לא ממהרים
נופלים למטה
שורפים גשרים בתל אביב
נוסעים רחוק אל תוך השקט מסביב
ליד הים, אל החולות,
אל תוך נאות מדבר
ילדים קטנים נושאים את חרב המהפכה
יושבים על כס מלכות מקש
על שפת המדרכה
מתרחקים
ומחכים
הם מחכים באוהלים
בתל אביב
נוסעים רחוק...
בקרב אדם ומכונה לא יוצאים מהתמונה
ילדים קטנים נופלים לתהום ההישרדות
דופקים על סף השער, עושים אותה טעות
מתחננים
מתחננים
מתחננים למגדלים
בתל אביב
נוסעים רחוק…
חם בטנג׳יר
הרים שחורים עוטפים מפרץ כחול בוהק
השמש בגלים נוצץ ומשחק
ספינות ענק עומדות באופק
הלב עומד מדופק
ואת רוקדת תחת צל ספק
חם בטנג׳יר
אני עומד מולך עם מיקרופון ושר
ידייך מלטפות בגב ובצוואר
עיניים נסגרות בעצב
את עפה עם הקצב
מפנה עורף לסלעים של גיברלטר
היתה לי פעם מנגינה
של נעורים ושל זקנה
היו לי פעם מיתרים
וגם תווים וגם שירים
החורף אז היה נעים
קריר שמח ומסעיר
ואז הגיעו הקייצים
לקחו אותנו לטנג׳יר
חם בטנג׳יר
הרים שחורים עוטפים מפרץ כחול בוהק
השמש בגלים נוצץ ומשחק
ספינות ענק עומדות באופק
הלב עומד מדופק
ואת רוקדת תחת צל ספק
וחם שם הבל המדבר
ואין שם בשבילי דבר
ואין שם צל ואין מפלט
אך זה אני ואת זו את
החול הוא בשבילך ארמון
של מלכים ואל קדמון
והצחיחות והשממה
עושים לך טוב לנשמה
חם בטנג׳יר
הרים שחורים עוטפים מפרץ כחול בוהק
השמש בגלים נוצץ ומשחק
ספינות ענק עומדות באופק
הלב עומד מדופק
ואת רוקדת תחת צל ספק
הדמדומים עוטפים אדום את הכיכר
ידייך מלטפות בגב ובצוואר
עיניים נסגרות בעצב
את עפה עם הקצב
מפנה עורף לסלעים של גיברלטר
את
עטופה בענן
מאופרת
את משתנה
לָאישה האחרת
לא
אין לך סיבה
לסגור עיניים ולברוח
אם אין אהבה
לא חייבים בכח
את
משונה
בידי עוד אוחזת
כך עם מכחול
בלי צבעים מציירת
יש ים וסירה
ואיש אחד איתך נוסע
שיר בין הגלים
ושם אני טובע
איפשהו בעולם
מישהו סובל
מישהו שואל
איך אפשר לסחוב עוד יום
איפשהו בעולם
מישהו אבל
מישהו איבד לפני רגע מישהו אחר
איפשהו בעולם
מישהו מתגלגל
מעביר דף ביומן מהיום הזה ליום אחר
איפשהו לא רחוק
מישהו משתדל
לעשות מעשה ופשוט להמשיך לנשום
וכאן לידך
מכוניות נוסעות
העולם מסתובב במהירות של מטוס סילון
תעמוד במקום
תסתובב איתו
רוקד בטראנס עם סיבוב מחוגי השעון
ואתה מתעורר
ואין גשם בחוץ
יש בוקר חדש
וצריך לצאת ולמצוא מקום
בתוך כל הבלגן
לתקוע יתד
מקום רק שלך
איפשהו בעולם
הלבבות נפתחים
העננים מתפזרים
ושמש טובה מאירה על מישהו שמרגיש
כמו מישהו אחר
מישהו אחר
שמבקש להמשיך לחלום
ואתה מתעורר
ואין גשם בחוץ
יש בוקר חדש
וצריך לצאת ולמצוא מקום
בתוך כל הבלגן
לתקוע יתד
מקום רק שלך
איפשהו בעולם
ילדה שלי
מי נשקפת אל מולך מהמראה?
האם את מבינה? האם את לא רואה
את כל השקט שיביאו השנים,
את כל האהבה, האושר
את כל היופי, הרכות והחכמה
זריחות יפות שמחכות לך בדממה
הרים גבוהים שממתינים רק
שתבואי לחבקם
עיניים שרואות
כמו פעם
כשהיית
ילדה שלי
הנעורים תמיד חולפים כל כך מהר
אתה חולם לשתי שניות, וזה עובר
כולם יוצאים ביחד אל אותו מסע
עכשיו תורך לצאת ולגלות
את כל היופי, הרכות והחכמה
הנסיעות, ההפתעות, האהבה
הרים גבוהים שממתינים רק
שתבואי לחבקם
עיניים שזוכרות
כמו פעם
כשהיית ילדה
שלי
רוצי למרחבים
רוצי לים
רוצי למרחבים
מה תביאי לנו משם?
זהו הבלוז
ללובשי המדים
מגני כיכרות
גיבורי ילדים
יפי הבלורית
שעושים לביתם
לוחמי החירות
אוהבי האדם
זהו הבלוז
הניגון העצל
שזורם לאיטו
ושוכב לו בצל
זהו הבלוז
שעוד לא נס ליחו
אלפים של שנים
לא שברו את רוחו
בשובי מנדודי
אל שדות שבעמק
כמה לבבי
אל שדרה מיותמת
אל מסכת החג
בחולצה לבנה
אל מגל וקציר
שיבולי הקמה
נפלתי אז שבי
בקיסמייך מולדת
יפת הצמה
מכורה מהפנטת
את ימי וליילי
העברתי בפרך
שנים של מסירות
מה יצא לי?
תפסתי אותך עם אחרת
30 שנה
שחלמתי פנייך
30 שנה
של עבדות לרגלייך
30 שנה
במדבר הצחיח
30 שנה
וכלום לא השתנה
הבאת לי ת׳בלוז
הזורם לאיטו
כמו עשן על המים
כמו שקיעה בין ערביים
מתנדנד כמו שיכור
עוד מימי המלכות
מחכה לשעת כושר
עם בוא הגיאות
הוא זורם בביבים
הוא נשפך עם הים
הוא חוזר עם הגשם
לכנרת
תמיד שם ותמיד נעלם
מתחתר כנהר
בין הרים ירוקים
מתנדנד כמו גבעול
אך נושק לשחקים
בשובי מנדודי
אל שדות שבעמק
כמה לבבי
אל שדרה מיותמת
אל מסכת החג
בחולצה לבנה
אל מגל וקציר
שיבולי הקמה
וכשאת ישנה
הבלוז בך נוגע
מנגינה ישנה
עם סאונד משגע
באה לך בחלום
ואותך מעירה
זה גורם לך לזוז
כן זהו הבלוז...
מילים ולחן - רן זילכה
תופים וכלי הקשה - אמיר שוורץ
שירה - רן זילכה
גיטרות- רן זילכה
בס: רן זילכה, אבי חזות
קלידים -ביל צור, רותם ג׳ראד
קולות רקע ב ״ילדה שלי״ ו"טנג'יר" : גיל סמטנה
הפקה מוסיקלית -גיל סמטנה, רן זילכה ואמיר שוורץ
הוקלט באולפני בית מלאכה
מיקס - ביל צור
מאסטרינג - רונן הילל
עיצוב גרפי + בימוי קליפים- איה זך
הפצה: נענע דיסק
יח"צ: כרמית חדידה יחסי ציבור 050-7870895 carmithadida@gmail.com