הבלדה לדייג

הבלדה לדייג

הבלדה לדייג
הוא קם לפני האור, כשהעיר עוד ישֵנָה,
אל המזח הולך עם שתיקה נושנה.
הים חברו, וגם אויב לפעמים,
שומר בתוכו חלומות ישנים.
הפנים צרובות מרוח ושמש,
וידיים סדוקות אך נמשכות לגשם.
החכה היא שלוחה של הלב הפשוט,
הוא משליח אותה לים, המזל אולי ישוב.
פזמון:
כי הים יודע סודות של דייגים,
של תפילה שקטה בין הגלים.
וכל דג שנמשך – הוא לא רק מזון,
זהו ים החיזיון.
היו ימים שבהם שב בידיים ריקות,
ולילות שחיפש כוכבים במצולות.
אך תמיד חזר, תמיד האמין,
שבין קצף הגלים את הים הוא מבין.
יש לו אהובה שמחכה בחלון,
היא יודעת לקרוא את עיניו בלי לשאול.
הוא לא מספר – אך היא מרגישה,
כשהלב שלו סוער כמו הסערה.
גשר
יום אחד תישאר רק הסירה,
קשורה אל עץ ישן מול השקיעה.
ושירו של הדייג עוד ירחף באוויר
האדם עולם קטן והים הוא כל השיר