מרגיש שהשתגעתי, סיוטים ביום ובלילות
הלכתי לאיבוד אבל השארתי עקבות
מחכה שימצאו אותי, כמו השלט שבסלון
פתאום אהבתי את החושך רק סוגר את החלון
שם ראש ומקווה לישון
מקווה להתעורר ולגלות שזה הכל היה חלום
לא, אין להחזיר את הגלגל
הזמן המשיך קדימה, אני נשארתי מקולקל
אני נשארתי עם סופה של זיכרונות, נשארתי עצבני
פתאום אני קצר עם הילדים לא מכיר כבר מי אני
פתאום הכול נראה חשוך אנלא רואה את הזריחה
פתאום כולם צוחקים ואני לא מבין את הבדיחה
פתאום הכול רועש רק מחפש תשקט
פתאום במקום לסגור אני טורק תדלת
הכול נראה אחרת, עיניים ודמעות
יום יבוא ותמצאו אותי, השארתי עקבות
לא מוצא היגיון
שעון חוזר אחורה לאותו מקום
רק אני נשאר לקחת הפסקה
לעצור הכול, לחזור להתחלה
מרגיש שהשתגעתי
חיפשתי את עצמי ואז כתבתי
פתאום אני מתרחק, פתאום אני משתתק
פתאום הילד שלי שואל, אבא למה אתה צועק?
אין לי תשובות
אין לי שקט והלכו לי המילים היפות
נשארו רק סיוטים הלכו החלומות
מגדל קלפים, הכול קרס, נשאר רק לנקות
נשאר לחיות עם מה שיש ולקוות
שאמצא מקום לנוח, שאמצא מקום לבנות
להאמין שטוב קיים, והוא נוכח, ואמיתי
שאמצא מקום בלב שלי לסלוח לעצמי
מילים: מילכה גבאי
לחן: תמר חרוש
בית ראשון:
עם פתיחת המכסה
של תיבת הנגינה
הדממה משתנה לפתע
עת צלילים רוחפים,
ממלאים ומלטפים
מספרים סיפורים עליך
פזמון:
בוא חלום, בוא אלי ופתח לי ראי
לדמותו של בני, של ילדינו
שנוכל לחבק לגעת לנשום
להיות להרגיש שוב ביחד
לחיות להרגיש כמו פעם
בית שני:
הד קולך, המילים- המיוחדות שלך
החיוך שמאיר את פניך
בליבי נשברים
ים אין סוף געגועים
נוריות בוכות אליך
פזמון:
בוא חלום, בוא אלי ופתח לי ראי
לדמותו של יובל אהובינו
שנוכל לחבק לגעת לנשום
להיות להרגיש שוב ביחד
לחיות להרגיש כמו פעם
לחיות להרגיש כמו פעם
מילים: סיגל אמסלם
לחן: סיגל אמסלם
אני על חמישה אחוז סוללה
לא יכולה לשמוע אף מילה
תנו לי את הזכות לברוח
לפעמים גם אם רק לשעה אחת
אני עץ בלי שורשים
מנסה להיאחז בכל הבא ליד
גופי מותר, הפך לזר
וכל אחד רוצה קצת לעצמו.
אין לי לעצמי
אני על שני אחוז הכלה
המחשבות רצות בקצב של מאית שנייה
חלומות הם הדבר הכי מפחיד
איך אפשר לברוח כשרודפים אותך תמיד
אני עץ בלי שורשים
מנסה להיאחז בכל הבא ליד
גופי מותר, הפך לזר
וכל אחד רוצה קצת לעצמו
רוצה קצת לעצמי
האדמה בוערת .אין לי מדינה אחרת
השפה של ההורים. אני יודעת רק לכתוב מילים
האדמה בוערת. אין לי משפחה אחרת
השפה של ההורים אני יודעת רק לכתוב.
תנו לי את הזכות לברוח
לפעמים גם אם רק לשעה אחת.
אמרתי שנתחיל מהתחלה
אמרת לי בוא נחזיק את זה בפנים
לא נתן לאף אחד לדעת
מה שלא רואים אף פעם לא מזיק
והנה את שוב לא מבינה
אומנם אני שלם והתמונה
שרצה לי בראש ולא מרפה
מרים את הנשק אל המטרה
והסיטואציה לא ברורה, עשן עולה מהשכונה
נעים הצוות בסימטה, ומחכים להתקלה
ואז הרעש האימה כולם נופלים על הרצפה
אני צועק משהו נפגע? ואין תשובה ויש דממה
ואני מפחד ולא רואה שום דבר ממטר
החושך משתלט יושב קפוא בחדר
והצפצוף שלא מרפה והוא מחריש את אוזניים
חייל רץ עם אלונקה חטפתי פיק ברכיים
כלוא בתוך הגוף ואני רואה פתאום את הכל
הוא מרים את ההרדוף ואז שומע איזה קול
שמהדהד בתוך הראש ולא עוזב אותי מאז
האם יכולתי לעזור ולהציל רק עוד אחד
אמרתי שנתחיל מהתחלה
אמרת לי בוא נחזיק את זה בפנים
לא נתן לאף אחד לדעת
מה שלא רואים אף פעם לא מזיק
אני אהיה לך בית, אתה תהייה לי השירים
כל מה שחלמנו פעם צא מזה נגשים את החיים
זאת רק פציעה שקופה, לא מבקשת שתדחיק רק אל תיגע
והלב שלי איתך בסכנה רק תחזור להיות מי שאתה
ואני מטפס על הקירות ולא נרדם בלילה
כל אומרים הוא משוגע הוא מסתכל למעלה
ופרצופים חודרים עמוק ושוב מתחיל הצעקות
הסיוטים וחרדות מה נהפכתי להיות
מתיישב מול הראי אני צועק הצילו
שמשהו יחזיר אותי, מרגיש כאילו
הלב עוד במקום אבל כבר אין בו נשמה
ולא נראה שיש מרפא שירפא תמחלה
עכשיו אני לבד ואין אחד שמסתכל
וגם את פתאום עזבת והשארת פה רק תצל
כבר לא מכיר אותך ילדה ואיך החלטת להעלם
זוכרת את הבית? איך פריקת את השלם.
אמרתי שנתחיל מהתחלה
אמרת לי בוא נחזיק את זה בפנים
לא נתן לאף אחד לדעת
מה שלא רואים אף פעם לא מזיק
אם רק היית יודעת, אם רק הייתי מספר
אולי זה לא נראה אבל התחלתי לדבר
והאשמה שדחקה אותי כמעט לכל פינה
היא נרגעת ולאט היא נהיית קצת מתונה
אני לא כועס, אני מבין- זאת הייתה תקופה שונה
היום אני בסדר, לא מפחד לבקש עזרה
החברים שנעלמו ישארו איתי לעד
נתנאל רועי ורותם שצופים בי מהצד
אמרתי שנתחיל מהתחלה
אמרת לי בוא נחזיק את זה בפנים
לא נתן לאף אחד לדעת
מה שלא רואים אף פעם לא מזיק
